יש הסוברים כי מקור השם חצב הוא למעשה שיבוש של המילים חצי-אב, שכן החצבים מתחילים לפרוח באמצע חודש אב. אחרים גורסים כי השם מעיד על העוצמה שבה נאחז החצב בקרקע – שורשיו של הגיאופיט חזקים ועמוקים מאוד (4-3 מטרים) ומסוגלים לחדור דרך סדקים בסלע ולהרחיב אותם כדי להגיע לקרקע לחה, מה שמקשה מאוד לעקור אותו ממקומו.
ואם חשבתם שבכך מסתיימת תדמיתו הקשוחה, הרי שטעיתם… החצב לא רק נאחז באדמה בכוח בלתי נתפס, הוא גם רעיל מאוד ובכך מרחיק מעליו בעלי חיים שעלולים לנגוס בבשרו (למעט הצבאים שנהנים ללחך את עלי הצמח בסוף החורף, כשהעלים רעילים פחות). אחד החומרים הפעילים הנמצאים בריכוז גבוה בפקעת השוכנת באדמה הוא סְצִילַרֵן. חומר זה משפיע על שריר הלב וגורם לו להתכווץ, אך בדומה ללא מעט חומרים רעילים אחרים בטבע (כמו למשל ארס של עקרבים) גילו בני האדם כי במינונים קטנים החומר הזה דווקא יכול לשמש תרופה, בעיקר לאנשים הסובלים מאי ספיקת לב.
עובדת היותו קשה כל כך לעקירה הפכה את החצב לחביבם של חקלאים בתקופות קדומות, והם נהגו לעשות בו שימוש לתיחום וסימון חלקות אדמה. תודו שזה נחמד להקים גדר שפורחת כל שנה…
לצד תדמיתו הקשוחה מככב החצב בשירים ובסיפורים, וילדי הגנים והכיתות הנמוכות בבתי הספר לומדים להכיר ולאהוב אותו. החצב כאמור פורח בתקופה זו של השנה (אוגוסט-אוקטובר), ואפשר למצוא אותו ברחבי הארץ, לעיתים כצמח בודד ולעיתים במקבצים המונים כמה עשרות פרחים. אז סתיו או לא סתיו, אנו ממליצים לכם לצאת לחפש אותו ולצפות בפריחתו היפה, וכמובן לזכור כי למרות היותו קשוח, החצב הוא עדיין צמח מוגן 🙂