הקשר בין בני האדם לשאר בעלי החיים על פני כדור הארץ קיים מאז ומעולם מעצם העובדה שכולנו גרים יחד על אותו הכוכב. אך האינטראקציה בינינו לבין החיות עברה (ועדיין עוברת) תהפוכות רבות. בתקופות פרהיסטוריות היו אבות אבותינו בעלי חיים שפעלו בתוך מערכת אקולוגית בעלת חוקים משלה, הם צדו וניצודו על ידי בעלי חיים אחרים והיו חלק משרשרת המזון. אך ככל שהתפתחנו והפכנו למתוחכמים יותר מבחינה קוגניטיבית וחברתית, השתנה יחסנו אל החיות שסביבנו, והן התחילו למלא תפקידים שונים ומשונים במהלך הטיפוס שלנו בסולם האבולוציוני. בתחילה צדנו אותן בשטחי הבר והן סיפקו לנו מזון, לבוש, כלי עבודה ונשק, אך בשלב מאוחר יותר התחלנו לביית אותן, וכך הן הפכו זמינות הרבה יותר. במשך הזמן החלו בני האדם לרתום את בעלי החיים לעוד ועוד משימות, שכמה מהן היו נחוצות להישרדותנו אך אחרות נשאו אופי אחר לחלוטין שאין בינו ובין מלחמת ההישרדות ולא כלום. אבותינו מצאו כי בעלי החיים, בעיקר הגדולים, האקזוטיים והמסוכנים ביותר, יכולים לשמש סמל לעוצמה שתעלה את קרנו של המחזיק בהם בעיני פשוטי העם. לא לחינם מופיעים כבר בציורי הקיר העתיקים ביותר דמויותיהן של חיות בר אימתניות, והן ממשיכות להופיע שוב ושוב מאז ועד היום כסמלים לכוח בכל מקום בחיינו, אם זה על גבי דגלים, בלוגואים של חברות או כשמות. מנהיגים, מצביאים ורודפי שררה וכוח עשו מאמצים כבירים להחזיק ברשותם בעלי חיים נדירים ופראיים כחלק מבניית תדמיתם, ואפילו שלמה המלך החזיק ברשותו חיות בר… בעלי החיים, בעיקר המסוכנים שבהם, הוצגו לראווה ואף נעשה בהם שימוש במופעים שבהם הם נאבקו זה בזה או בבני אדם, ובסופם טרפו או נטבחו באקט של אומץ וכוח.
אך להתפתחות האבולוציונית המטאורית שלנו היה גם מחיר. מציידים-לקטים שחיו בטבע לצד חיות הבר הפכנו לחקלאים ולאחר מכן הקמנו ערים והתחלנו להתנתק אט אט מהסביבה. בעת העתיקה, בהעדר אמצעי תקשורת כמו טלוויזיה או אינטרנט, היה מפגש עם היפופוטם או פיל נחלתם הבלעדית של חוקרים ומגלי ארצות. ובאשר לאנשים הפשוטים, ובכן, אלו יכלו לקוות לכל היותר שאיזה איור יתגלגל לידיהם…
ומתוך ה"מצוקה" הזו והרצון לצפות בכל אותם גיבורי אגדות וסיפורי מסתורין נולדו גני החיות.
העדויות הראשונות לגני חיות קיימות משנת 2000 לפנה"ס. כבר במסופוטמיה ידוע כי בעלי חיים אקזוטיים הוצגו לראווה. גם בסין התגלו בשנת 1000 לפנה"ס שרידים של גן חיות שכזה. אך בתואר גן החיות המודרני הראשון זוכה גן החיות שהוקם בלונדון בשנת 1828. הוא נבנה כמרכז מחקר בלבד, אבל התוכנית המקורית לא שרדה זמן רב וכבר בשנת 1835 הוא נפתח לקהל הרחב והפך להיות מרכז בילוי לכל המשפחה, בדומה לגני החיות שאנחנו מכירים היום.
זהו השלב שבו בעלי החיים התחילו לשלם את מחיר הסקרנות של בני האדם. באותה תקופה הם הפכו למוצג בלבד, ואיש לא התחשב בתנאים הדרושים למחייתם. הם הוצגו בכלובים קטנים וריקים ושימשו כפרטים שנועדו לשעשע את בני האדם ותו לא. אך לא רק בגני חיות הפכו בעלי החיים אמצעי בידור להמונים, אלא גם במופעי דרכים וכמובן בקרקסים, וכל זאת ללא כל רגולציה שתסדיר את התנאים שבהם הם מוחזקים, את שיטות האילוף ובאופן כללי את היחס אליהם.
הראשון שהוציא את בעלי החיים מהכלובים הקטנים והעביר אותם למתחמי תצוגה המדמים את סביבתם הטבעית היה ברנש בשם קארל הגנבק, סוחר בעלי חיים ויזם ששינה את פני גני החיות ושיווה להם את המראה המוכר לנו בימינו. אבל אף שבעלי החיים יצאו נשכרים יחסית מהמהלך שהעביר אותם מתא קטן ומסורג לתצוגה פתוחה ורחבה יותר שמשולבים בה אלמנטים טבעיים או כאלה המדמים את סביבתם הטבעית, הרי שבסופו של דבר עדיין מדובר בכלוב, ובעל החיים עדיין מנותק מסביבתו הטבעית ומוחזק בניגוד לרצונו.
במקביל להתפתחות גני החיות החלה לחלחל לתודעתם של בני האדם ההבנה כי גם לבעלי החיים יש זכויות. התובנות הללו הובילו את גני החיות לבצע התאמות ושינויים. השינוי המרכזי היה המסר. גני החיות החלו להכריז על עצמם כעל מוקד חינוכי המאפשר למבקרים להכיר מקרוב בעלי חיים וללמוד עליהם. לא זו אף זו, גני החיות הצהירו כי העובדה שהמבקרים מתוודעים לבעלי החיים מגבירה אצלם את תחושת המחויבות לשמירה עליהם. במקביל החלו גני החיות להשקיע עוד ועוד אמצעים ומשאבים כדי לשפר את תנאי המחיה של בעלי החיים. כך, למשל, אם בעבר תצוגות כללו רק מין אחד, הרי שבתצוגות המודרניות יותר משלבים כמה מינים יחד כך שבעלי החיים זוכים לכלוב שמדמה את המגוון בסביבת המחיה הטבעית שלהם.
עדיין לא נמצאה שיטה אופטימלית שתאפשר לבני האדם לצפות בחיות וללמוד מקרוב על אורחות חייהן מבלי להידרש להגיע אל סביבתן הטבעית, ובמקביל תייתר את הצורך לכלוא אותן, גם אם מדובר בכלובים רחבי ידיים ומאובזרים. סביר להניח שגני חיות ימשיכו להתקיים, אך במקביל תוקדש תשומת לב רבה יותר לרווחתן של החיות המוחזקות בהם ויימצאו שיטות מתוחכמות יותר שיאזנו בין הרצון לספק לבעל החיים את החוויה הקרובה ביותר לסביבת מחייתו הטבעית לבין הצורך להציג אותו לראווה ולייצר אינטראקציה עם המבקרים. חללי התצוגה יגדלו משמעותית ובמקביל יסופקו לבעל החיים הגירויים המוכרים לו מסביבתו הטבעית. בעלי החיים שיוחזקו בגני החיות יהיו כאלו שהיו בסכנת חיים והוצלו לצורך שיקום ולא כאלה שניצודו רק כדי להציגם. מיסוד כללים נוקשים, רגולציה ואכיפה באשר לתנאי גידול בעלי חיים בשבי תבטיח את צמצום הניצול והפגיעה בזכויותיהן של החיות ותדאג לרווחתן. נושא החינוך אף הוא ראוי שיעמוד בראש סדר העדיפויות כך שהביקור בגני החיות יישא אופי בידורי פחות (דבר שבתקווה יביא להכחדתם של מופעי ראווה הנהוגים עדיין בפארקים שבהם מוחזקים למשל יונקים ימיים) ויתרכז בהעברת מסרים שבמרכזם החשיבות הגדולה כל כך של שימור בעלי החיים בטבע, של הגנה על סביבת המחיה שלהם מפני ניצולה לצרכינו (כריתת יערות ועיור), של מניעת ציד ושל שמירה על זנים נכחדים וגידולם כדי להחזירם לטבע. כל עוד יתקיימו כל אלו נוכל למצוא בהם נחמה פורתא בידיעה שאולי בעתיד יבוא היום ונמצא את הדרך לאפשר למין האנושי להכיר את בעלי החיים ולצפות בהם מבלי לכלוא אותם כלל.