התאבדות היא נושא מורכב וטעון מאוד. המחשבה שאדם נוטל את חייו בצורה יזומה מעוררת ברובנו רתיעה ושאלות לא פשוטות שלא תמיד מקבלות מענה. אך האם תופעה זו ייחודית לבני האדם בלבד או שאולי אפשר לפגוש בה גם בקרב בעלי חיים אחרים?

ריק אוברי, מי שהיה מטפלה האישי של הדולפינה קאתי, כוכבת הסדרה "פליפר" בשנות ה-60 של המאה הקודמת, מספר שחזה במו עיניו בקאתי מתאבדת. אוברי הסביר שדולפינים, בניגוד אלינו, שולטים באופן מלא בתהליך הנשימה שלהם ולכן יכולים לעצור את נשימתם באופן יזום ולמעשה לחנוק את עצמם למוות. אוברי מספר שקאתי, שהייתה חולה, שחתה אליו, הביטה היישר בעיניו ואז עצרה את נשימתה עד שמתה. "ראיתי את התופעה הזו שוב ושוב", מספר אוברי. עדויות נוספות להתאבדות לכאורה מגיעות אלינו מאירוע שנוי במחלוקת – ציד הדולפינים השנתי המתקיים ביפן. יפן, כמו כמה מדינות נוספות בעולם, עדיין מתירה ציד דולפינים ולווייתנים לצורכי תעשיית הבשר, ואנשים שנכחו באירועים האלה מספרים על בעלי חיים שהטיחו את עצמם על סלעים או עצרו את נשימתם עד שנפחו את נשמתם.

יהיו שיאמרו כי התנהגות כזו בקרב דולפינים, שהם מהיצורים התבוניים ביותר בעולם החי, מתקבלת על הדעת, אך מה באשר ליצורים תבוניים פחות? קחו לדוגמה את הלמינגים. אחד הסיפורים המוכרים ביותר בעולם החי הקשור להתאבדות משויך למכרסמים הקטנים הללו, דמויי האוגר, שמבצעים לכאורה התאבדויות המוניות במקרים של התפוצצות אוכלוסין באזור מסוים כדי להפחית את התחרות על המשאבים המעטים. התופעה המתארת מאות פריטים הנכנסים באופן "מודע" אל הים כדי לטבוע או קופצים אל מותם מצוקים שימשה בסיס למחקרים רבים ולסרטים על הנושא והתופעה ואף חלחלה לתרבות האנושית עצמה בדמות הביטוי "עדר למינגים" המתאר אנשים ההולכים עם הזרם בלי לחשוב על עתידם, גם אם התוצאות הרות אסון. מחקר שנערך בשנת 2014 על נושא ההתאבדות בקרב חיות מתייחס לתופעת הלמינגים המתאבדים ומנתח אותה. חוקרים רבים עדיין חלוקים בדעתם באשר לשאלה אם אכן מדובר בהתאבדות מכוונת או שמא הם מתים במהלך הנדידה בעקבות חיפוש שטחי מחיה חדשים.

התאבדות על פי ההגדרה האנושית היא "היכולת של אדם לפגוע בעצמו בצורה יזומה ובכוונה תחילה על מנת לסיים את חייו". וכאן נשאלת השאלה אם כדי להתאבד חייבת להתקיים סוג של תודעה ותבונה – תכונות שעל פי רבים הן נחלתם הבלעדית של בני האדם. העובדה כי גם לבעלי חיים יש "מצבי רוח" ו"בעיות נפשיות" ידועה למדע אך האם עובדה זו כשלעצמה יכולה להסביר מדוע כלבים שבעליהם מתו או נעלמו מרעיבים את עצמם למוות? חוקרים מסוימים טוענים כי במקרה של כלבים אין מדובר בהתאבדות מכוונת ו"מודעת" אלא בדיכאון שפשוט גורם להם לחוסר תיאבון.

אך בתוך כל הסיפורים והמסתורין האופף את נושא ההתאבדות בעולם החי בולט במיוחד סיפורה הלא ייאמן של ה-Leucochloridium… לא, אין מדובר באיזו דמות מהמיתולוגיה היוונית כי אם בתולעת טפילה… כן, אם בהתאבדויות עסקינן, הרי שמחזור חייה של תולעת זו, יצור נחות לכל הדעות ביחס לכלבים, דולפינים או בני אדם, קשור קשר הדוק להישרדות ולהתאבדות… הטפיל, שמחפש לו נשא חדש, לרוב ציפורים, חודר לגופם של חלזונות (טרף אהוב על ציפורים) ואז "משתלט על מוחם" וגורם להם לנוע כמו זומבים לעבר אזורים מוארים, שם יהיו חשופים לעיניהן של הציפורים וייטרפו, וכך הטפיל יוכל להשלים את מחזור חייו בגופה של הציפור.

יהיה זה סיפורם של הדולפינים, הלמינגים, הכלבים, התולעת הטפילה או בעלי חיים רבים אחרים שנצפתה בקרבם התנהגות אובדנית, נראה שהתשובה לשאלה אם חיות באמת נוטלות את חייהן בצורה יזומה ומודעת תישאר פתוחה בשלב זה, וכל שנותר לנו הוא להמשיך לחקור ולהתבונן בניסיון להבין את צפונותיו של עולם החי שעדיין לא התגלו במלואן…