אלון מצוי ואורן ירושלים, שני העצים המרכזיים בנוף הישראלי, הם דוגמה קלאסית לעצים שהביולוגיה שלהם הפוכה; האורן כמעט נעלם מהנופים הטבעיים בישראל, הוחזר על ידי פעולות הייעור המסיוויות של קק"ל, וכיום הוא מתפשט באופן טבעי אל מחוץ לגבולות היער הנטוע. למעשה, פעולת הייעור האינטנסיווית החזירה את האורן לנופי ישראל, כולל למקומות שבהם הוא כנראה לא גדל בעבר. כיום התבסס האורן בהרבה מאוד מקומות מחוץ ליער הנטוע שמצא בהם מיקום מתאים. זהו לא התהליך שאליו התכוון המשורר, אבל זה מצב כמעט בלתי ניתן לשינוי.

בעבר היה מי שניסה להוציא את האורן משמורות הטבע באופן יזום, אבל הסתבר שהאורן הוא מתנחל יעיל, כך שברוב המקרים נאלצו להרים ידיים. היום האורן נמצא כמעט בכל מקום בנוף הים תיכוני – לא רק ביער הנטוע. הוא עושה זאת באמצעות הפצה יעילה של זרעיו, וכן בזכות יכולתו לנבוט מצוין ולהתפתח כעץ תוך שנים ספורות. מצד אחר, הוא מת מהר יחסית, ובסביבות גיל 70-50 שנה, גיל צעיר לעץ, הוא מראה סימני זקנה ושיעור התמותה עולה מאוד.

האלון, מאידך, מתנהל באופן הפוך. הוא נובט לאט, גדל לאט, אבל בהמשך הוא מתבסס היטב בבית הגידול. מאחר שהוא מתחדש אחרי הפרעה מניצנים תת-קרקעיים, הוא מתפשט עם הזמן ומכסה שטחים גדולים. לכן אנו מסיקים שכך ייראה היער העתידי: תהיה בו כמות גדולה של אורנים מבוגרים וצעירים (זריעים) שנכנסו לנוף באופן טבעי (על ידי הפצת זרעים), ובד בבד יתחזק בו צימוח האלונים. רואים תופעה זו בכל מקום בארץ, כולל ביער הנטוע.

זה אופי היער העתידי, בין שאנחנו רוצים או אוהבים עובדה זו ובין שלא. עם זאת, מדובר גם בוויכוח אידיאולוגי. יש יערנים שהיו רוצים לראות רק את האורן ביער, ויש אנשי שימור שהיו רוצים לראות חורש אלונים ללא אורנים. לדעתי לא אלה ולא אלה יקבלו את מלוא מבוקשם, כי הטבע עובד אחרת ולא נמנע מ"ערבוב" בין סוגים שונים. אמנם אפשר לתכנן יערות באופן אחרת, כפי שעושים בחניונים ובאתרי נופש, שמשקיעים בהם הרבה אנרגיה וכסף בדילול ובכריתת צמחייה לא רצויה, וכך מקבלים תמונה אחרת, שעלותה בצדה. אבל אין אפשרות – וגם אין צורך – לעשות זאת בכל מקום.

פרופ' פרבולוצקי הוא אקולוג מעשי, חוקר משאבי טבע במנהל המחקר החקלאי – מרכז וולקני