איך יודעים שההתחממות הגלובלית בתקופתנו היא יוצאת דופן?
כיום ידוע שההתחממות הגלובלית בעשורים האחרונים חזקה ומהירה הרבה יותר מהתנודות הטבעיות הקטנות שאירעו במאות השנים האחרונות. עדויות להתחממות המהירה מופיעות גם בתוצאות מדידות טמפרטורה מתחנות מטאורולוגיות באזורים המרוחקים מערים, מדידות טמפרטורה מלוויינים ומדידות טמפרטורה באוקיינוסים.
להבדיל בניגוד להתחממות המהירה כיום, שינויי האקלים המחזוריים שהתרחשו בעבר הגאולוגי פעלו לאט מאוד, ואירעו כתוצאה משינויים איטיים במסלול כדור הארץ. השינויים באקלים בעבר אינם דומים כלל לשינויים המהירים שאנחנו רואים היום, והעלייה הדרמטית בריכוז ה-CO2 באטמוספרה היא חסרת תקדים. כמו כן, העובדה שהיו שינויי אקלים טבעיים בעבר מסיבות טבעיות (שאינן קיימות כיום) אינה קשורה להתחממות הנוכחית. בדיוק כמו שהטענה "כבר עשרים שנה נרצחים אנשים בעיר הזאת, ואני גר כאן רק שנה" לא תועיל לרוצח שנתפס כשהאקדח מעלה העשן בידו.
מה עתיד לקרות לכדור הארץ אם נמשיך בפליטה לא מרוסנת של גזי חממה? האם האזהרות שאנחנו שומעים מוצדקות?
הסכנות אינן צפויות לכדור הארץ, אלא לנו בני האדם. התסריטים ההוליוודיים שבהם העולם נחרב תוך דקות אחדות כמובן אינם רציניים, אבל כאלה הם גם התסריטים שלפיהם נמשיך לפלוט גזי חממה בקצב מואץ ולא נחזה בשום שינוי לרעה.
ההערכות הרציניות הן שאם לא ננקוט פעולה, תוך עשרות שנים בלבד תהפוך ההתחממות הגלובלית לבעיה סביבתית וחברתית עצומה שתגרום הרבה נזקים וסכנות. לדוגמה: שינויים במשטר המשקעים, שיכולים להביא בין השאר לירידה דרסטית בכמות הגשם באזור הים התיכון, התפשטות של מחלות טרופיות אל אזורים של קווי הרוחב הממוזגים, עלייה בשכיחותם של גלי חום כמו זה שפקד את אירופה ב-2003 והשאיר מאחוריו 30 אלף הרוגים ועלייה בעצמתן של סופות טרופיות כמו סופת ההוריקן "קתרינה", שפגיעתה בניו אורלינס גרמה ליותר מ-2,000 הרוגים ולנזק של יותר מ-100 מיליארד דולר. מומחים רבים גם מזהירים כי ככל שילך ויגדל ריכוז ה-CO2 באטמוספרה, תגדל גם הסכנה של תגובות אקלימיות פתאומיות. תגובה אפשרית אחת היא קריסה של חלק מהקרחונים באנטארקטיקה ובגרינלנד – קריסה שתביא לעליית מפלס מי הים בכחמישה מטרים ושתציף אזורים חופיים מאוכלסים רבים (ואכן נצפתה המסה הולכת ומואצת של קרחונים בשנים האחרונות). סוג אחר של תגובות במערכת האקלים יכול להוביל לתנודות מהירות בטמפרטורות ובמשקעים בטווחי זמן קצרים יחסית (שנים בודדות), שיקשו מאוד על ההסתגלות של המערכות הכלכליות והחברתיות למצב החדש.
הערכות אלה מתייחסות לתסריט הפסימי, שמניח כי סוג המחשבה הישן וחסר האחריות ימשיך לשלוט, ועמו הפליטה המואצת של גזי חממה. החלטה על גישה חדשה ונקיטת פעולה נחושה יובילו לתסריט אופטימי יותר, כלומר להתחממות מתונה בהרבה, שאתה יהיה קל הרבה יותר להתמודד בהצלחה.
האם עדיין אפשר למתן את ההתחממות?
עדיין לא מאוחר לפעולה אחראית שתשפר את עתידנו ואת עתיד הדורות הבאים במידה ניכרת. חשיבה מסוג חדש מובילה לתכנון מראש, שכתוצאה ממנו תוגבל ההתחממות לערכים "סבירים" באמצעות שילוב מאוזן של שיטות קיימות וטכנולוגיות חדשות.
פעילות אנושית (בעיקר זו הכרוכה בייצור אנרגיה) כבר גרמה לעלייה של יותר מ-35% בריכוז ה-CO2 באטמוספרה. לכן מידה מסוימת של התחממות היא בלתי נמנעת. אבל מפני שהסכנות הכרוכות בהתחממות ובשינויי האקלים, כמו קריסת מדפי קרח או שינויי אקלים פתאומיים, גדלות במידה ניכרת ככל שהריכוז האטמוספרי של ה-CO2 עולה, המטרה היא ייצוב ריכוז ה-CO2 והגבלתו. אין אמצעי יחיד שימנע את עליית הריכוז של גזי החממה, אך יש מספר רב של צעדים שבאופן משולב יכולים לפתור בעיה זאת.
חלק מצעדים אלה, כמו פעולות לחיסכון באנרגיה, מוביל גם לרווחים כלכליים ישירים, ואילו לצעדים אחרים, כמו מתן קדימות לאומית לתחבורה ציבורית, יש גם יתרונות חברתיים וסביבתיים נוספים. פליטת גזי חממה יכולה להצטמצם גם באמצעות הגדלת היעילות של תחנות כוח ושל כלי רכב, שימוש נרחב יותר באנרגיה גרעינית ובאנרגיות מתחדשות (שמש ורוח), מניעת כריתת יערות ואפילו לכידת CO2 הנוצר בתחנות כוח והחדרתו עמוק מתחת לאדמה באתרים המתאימים לכך. קיימים ניתוחים מקיפים המראים ששימוש מקיף בטכנולוגיות קיימות יכול להביא לייצוב ריכוז ה-CO2 באטמוספרה ברמות "סבירות".
ואיך ישראל משתלבת בתמונה?
קצב פליטת גזי החממה לנפש בישראל דומה לזו של שאר העולם המערבי, ולכן ברור שמהפן המוסרי הצמצום בקצב הפליטות צריך להתרחש גם בישראל. מהפן המעשי סביר להניח שכאשר ייחתם הסכם האקלים הבא (זה שיחליף את הסכם קיוטו), תחויב גם ישראל לעמוד בתקנים הבינלאומיים לצמצום פליטות גזי החממה. לכן השאלה אינה אם ישראל תצמצם פליטות אלא מתי; אם ישראל תעשה זאת מאוחר, באילוץ ובמחיר יקר (פעולה חפוזה היא יקרה יותר, הסבת תחנות כוח מזהמות לאחרות יקרה בהרבה מבנייה מראש באופן המצמצם זיהום, בניינים בזבזניים באנרגיה נשארים לעמוד עשרות שנים וכו') או שהיא תבחר לפעול מוקדם ולהפוך למובילה טכנולוגית בתחום ההתמודדות עם הבעיה, כשלכך יתרונות כלכליים ברורים.
מה אני יכול לעשות?
לציבור הרחב יש השפעה באמצעות החלטות יומיומיות שהוא מקבל (אם לנסוע במכונית למכון הכושר או לשמור על הכושר בנסיעה לעבודה באופניים), ובאמצעות הדרך שבה הוא משקיע את כספו (לדוגמה, ניתוב חלק מהחסכונות לקרנות המשקיעות באנרגיה ירוקה). הבחירה לפעול כמדינה לפתרון הבעיה נתונה לכאורה בידי ראשי מדינות, אך ההחלטות שיקבלו אלה תלויות במודעות הבוחרים ובלחץ הציבורי שיפעילו. דוגמה דרמטית לכך אירעה בבחירות האחרונות בארה"ב. ברק אובמה נבחר לנשיא כאשר המצע שלו כולל צמצום של 50% בפליטות גזי החממה מארה"ב בעשרות השנים הקרובות, מעבר ל"כלכלה ירוקה" כדרך להתמודדות עם המשבר הכלכלי והבטחה לתקווה ולשינוי אמיתי.
ד"ר אלון אנגרט הוא מרצה וחוקר במסגרת המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית בירושלים