קק"ל, באמצעות קרן מחקרי מפ"ק, תומכת במחקר ופיתוח בתחום הייעור, האקולוגיה והסביבה בהיקף של כ-6 מיליון ש"ח בכל שנה. תמיכה זו מקדמת מחקרים בעלי חשיבות רבה בהגנה על משאבי הטבע והשטחים הפתוחים שקק"ל מנהלת ובישראל בכלל, ובפיתוחם. המחקרים מוגשים על בסיס "קול קורא" המופץ בכל שנה וממקד את השאלות העיקריות הדורשות מענה מדעי. המחקרים עוברים בחינה מדעית ושיפוט מקצועי במסגרת ועדת מחקרי מפ"ק בקק"ל. יום העיון שנערך לאחרונה הציג חלק קטן מהמחקרים הרלוונטיים מהשנה האחרונה. הבאנו כאן לפניכם שלושה תקצירים מתוכם.

1. מאפייני רוכבי אופני הרים בישראל

ד"ר נגה קולינס-קרינר, החוג לגאוגרפיה ולימודי סביבה, אוניברסיטת חיפה

מטרת המחקר היא לקבל תמונה מקיפה של מאפייני אוכלוסיית רוכבי אופני הרים בישראל ובחינת הביקושים מבחינת העדפות וצרכים.

לצורך הבדיקה נערך סקר מקיף בקרב 1,200 רוכבי אופני הרים באינטרנט ובשישה אתרים שבהם מתקיימת פעילות של רכיבה על אופני הרים. האתרים שנבחרו שונים זה בזה במאפייניהם הנופיים ובאופן ניהולם: נחל אלכסנדר, יער בן שמן, גבעת עדה-אלונה, אזור נחשון-מאיר, בארי ויער עופר. נוסף על כך הועברו 600 שאלונים באמצעות האינטרנט על מנת לא לאפשר הטיה שעלולה להיווצר בדגימה רק באתרים מסוימים.

הממצאים מצביעים על מידה רבה מאוד של אחידות במאפיינים הדמוגרפיים אישיים של הרוכבים במחקר זה. האחידות במאפיינים הדמוגרפיים האישים של הרוכבים במחקר זה גבוהה יותר בהשוואה לממצאים ממחקרים נוספים שנערכו בעולם. אפשר אם כן לחזות כי בשנים הקרובות ייכנסו רוכבי אופניים נוספים לתמונה שאינם בעלי אותו פרופיל אחיד, קרי: נשים, נוער, בעלי השכלה והכנסה נמוכה יותר ובעלי יכולת רכיבה פחותים, שיהיו מעוניינים בשירותים תיירותיים יותר של פעילות רכיבת האופניים.

דפוס הרכיבה של רוכבי אופני ההרים בישראל כרגע הוא של פנאי ולא של תיירות. כלומר, הרוכבים רוכבים כמה פעמים בשבוע בשעות הפנאי שלהם, ולא יוצאים לחופשה של ימים אחדים במהלך השנה במטרה לרכוב על אופניים.

יש לשער, לאור המגמות העולמיות, כי עם הגידול במספר רוכבי האופניים והגידול בתשתיות יגדל אף הגיוון בפרופיל רוכבי האופניים בישראל ויהיה ביקוש לתשתיות ולשירותים נוספים על אלה הקיימים כיום.

2. שינויים בביולוגיית הקינון של שני עופות דורסים עקב לחצים אקולוגיים מרחביים מעשה ידי אדם

גלעד פרידמן, פרופ' עדו יצחקי וד"ר יוסי לשם, המחלקה לזואולוגיה, אוניברסיטת תל אביב, החוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית, אוניברסיטת חיפה

המחקר בודק כיצד פעילות האדם באזורים שונים בישראל משפיעה על דגמי ההתנהגות של עופות דורסים. עד כה רק חִוויאים (Circaetus gallicus) קיננו על עצים בשפלת יהודה. בשנים האחרונות הצטרף אל החוויאים בשפלת יהודה דורס נוסף שהגיע כנראה מהרי יהודה – עקב עיטי (Buteo rufinus). המפגש החדש בין שני מיני הדורסים מעלה שאלות מחקר אקולוגיות מעניינות כגון: כיצד הופעתו של העקב באזור שבו מקנן החוויאי משפיעה על הצלחת הרבייה של שני המינים? האם שני המינים מתחרים על עצים כמקומות קינון? האם הם מתחרים על מזון? הבנת אקולוגיית הקינון של שני המינים תסייע בפיתוח תכניות שימור של שני מיני הדורסים באמצעות ההגנה על שטחים פתוחים והיערות שבהם הם מוצאים מקומות קינון ומקורות מזון. לכן, למחקר זה השלכות אקולוגיות ומדעיות רחבות ביותר.

שיטות המחקר כוללות בין השאר התקנת משדרי GPS חדשניים על גבם של הבוגרים המקננים. משדרים מתקדמים אלה (שנרכשו במיוחד מגרמניה במימון קק"ל) מהווים את "חוד החנית" של המחקר האקולוגי/זואולוגי הגלובלי שמתחקה אחר תנועות בעלי חיים. עד כה הצלחנו להתקין חמישה משדרי GPS על חמישה עקבים ושלושה משדרים על שלושה חוויאים, וכבר תוצאותיהם מעוררים עניין עצום:

1. הפרדה בין-מינית ותוך-מינית – גילינו כי קיימת הפרדה גאוגרפית, בין-מינית ואף תוך-מינית, ברורה וחדה בין הפרטים הממושדרים, במרחבי הקינון ואף במרחבי שיחור המזון. כלומר, החוויאים והעקבים בוחרים אזורי ציד שונים לגמרי האחד מהאחר (באזור הגאוגרפי ובאופי שטחי הציד). הפרדה זו יכולה להעיד על קיומה של תחרות בין-מינית ותוך-מינית בקרב מינים אלה. פרט אחד של חוויאי בחר לצוד מדי יום דווקא בשטחים הפתוחים ברצועת עזה, שכנראה עשירים בזוחלים, במרחק של 35 ק"מ מהקן שלו.
   
2. נדידה הפוכה – גילינו כי העַקָּבִים העֵיטים המקננים בישראל הם מינים נודדים, וזאת בניגוד לידוע בספרות עד כה, המציינת כי עקבים אלה נחשבים כיציבים (כלומר, נמצאים בארץ כל השנה). יתרה מזאת, גילינו שדפוס נדידתם שונה לחלוטין מדפוס נדידתם של עופות דורסים אחרים. במקום לנדוד דרומה מאזורי הקינון אל אזורי החריפה, הם נודדים צפונה (אל מרחבי רוסיה, טורקיה וסוריה).
   
3. בית גידול אופטימלי לעופות דורסים – בשנת 2011 מצאנו ועקבנו אחר 61 קֵני חוויאים ו-31 קני עקבים עיטים במרחבי שפלת יהודה. מתברר כי שפלת יהודה מהווה בית גידול אופטימלי לאוכלוסיית הדורסים שבה, וכי צפיפות קינונם של העקבים העיטים והחוויאים באזור זה היא ככל הנראה הגבוהה ביותר בעולם. עם זאת, שפלת יהודה נתונה לשינויים משמעותיים, כבניית יישובים חדשים, המאיימים לפגוע קשה בשטחים הפתוחים המאפיינים אותה, ובכך לפגוע בעולם החי שבה. המחקר, מלבד הישגיו המדעיים, יאפשר לקרן קימת לישראל לפתח המלצות כיצד לשמור ולהגן על השטחים הפתוחים והמיוערים הכה ייחודיים, תוך פיתוח תיירות טבע וצפרות.

תודתנו נתונה לקרן קימת לישראל על חלק הארי שבמימון המחקר והמשדרים, וכן לקרן סמולר-ויניקוב, רשות הטבע והגנים, קרן הדוכיפת ובית ספר שדה כפר עציון.

3. השפעת מערכות קצירי הנגר של קק"ל על המשטר ההידרולוגי בנגב

שמואל ארבל, מנהל התחנה לחקר הסחף

בעשרות השנים האחרונות נטעה קק"ל יער בשיטות שונות של קצירי נגר, בעיקר לימנים ושיחים. מערכות קצירי הנגר מספקות מי נגר לעצים וחשיבותם רבה בשרידותם של העצים בתקופת בצורת.
למערכות קצירי הנגר יש גם השפעה ניכרת על המשטר ההידרולוגי של השטחים המיוערים. מערכות אלה משמשות ככלי לשימור הקרקע באגן ולוויסות שיטפונות. פריסתם סביב יישובים כבר מנעה בעבר בכמה מקרים שיטפונות ונזקים קשים לרכוש וייתכן שאף לחיי אדם.

מערכות השיחים והלימנים מקטינות את זרימת המים בערוצים, אך השפעתם מוגבלת לאגנים קטנים בלבד. הלימנים תוכננו כך שיאגמו רק חלק קטן של מי הנגר, ואילו רוב המים זורמים דרך מרבץ הלימן אל מורדו. השיחים מתוכננים כך שיאגמו את רוב המים במדרונות, ורק שטחי המדרון שאינם מטופלים בשיחים יתרמו נגר אל עבר האפיקים במורד המדרונות. באגן הבשור (2,500 קמ"ר) כ-500 לימנים וכ-40 קמ"ר מערכות שיחים. סך כל תפיסת מי הגשמים על ידי כל הלימנים בהסתברות 1% (פעם אחת ב-100 שנה בממוצע) כ-860,000 קוב, ובמערכות השיחים כ-5 מיליון קוב.

סך כל נפח מי השיטפונות באגן בשור בהסתברות 1% – 110 מיליון קוב. כלומר, בשנים ברוכות גשם כמות המים הנאגמת באמצעות מערכות הלימנים והשיחים מהווה פחות מ-1% מנפח מי השיטפונות באגן הבשור. בשנים שחונות רוב המים הנאגמים במערכות קצירי הנגר לא היו זורמים למרחק רב מעבר למדרונות.