אנטומיה של קריסה – זה התהליך המרתק שמתועד בספרו של פרופ' רוני אלנבלום, גיאוגרף והיסטוריון מהאוניברסיטה העברית, "התמוטטות מזרח הים התיכון: שינוי אקלים ודעיכת המזרח, 950–1072" (פורסם באנגלית, הוצאת אוניברסיטת קיימברידג'). הספר משרטט תזה מעניינת, שלפיה במאה ה-11 הובילו שורה של אירועי אקלים קיצוניים לתהפוכות חברתיות ופוליטיות שערערו את מצרים, הלבנט ומרכז אסיה. התוצאה: ערים מרכזיות דעכו, אוכלוסיות שלמות היגרו בהמוניהן, והאגן המזרחי של הים התיכון השתנה באופן משמעותי.
"גיליתי שעוד לפני שירושלים נכבשה על ידי הצלבנים, היא הצטמצמה בשטחה ובמספר תושביה", מספר פרופ' אלנבאום. "כשהגיעו הצלבנים, לא היה מוליך מים לירושלים ואספקת המים הייתה מבוססת על מי גשמים בלבד. פעם הרציתי על זה והסברתי שאמות המים התקלקלו במשך הדורות והכישורים הטכנולוגיים לתיקונן, שהיו מוכרים בתקופה הרומית, אבדו. תלמידה אחת ניגשה אלי ואמרה, 'מה הסיפור בלתקן תעלה או להקים גשר? אני לא קונה את זה'. עניתי לה שזה ההסבר הסטנדרטי, אך מיד כשאמרתי את זה נפל לי האסימון והבטחתי לה שאבדוק את תופעת הצטמצמות ממדי הערים במאה ה-11".
ואכן, בהמשך התברר לפרופ' אלנבאום שדעיכת הערים הייתה תופעה לא שולית כלל וכלל. "טבריה, שהגיעה לשיא גודלה אי פעם בשנות ה-30 של המאה ה-11, דעכה עוד לפני סוף המאה. רמלה, שהיתה גדולה פי ארבעה מירושלים בראשית המאה, הייתה כמעט ריקה מתושבים כשהגיעו אליה הצלבנים בשנת 1099. משהו קרה שם. כמעט כל הערים שהוקמו בארץ ישראל בתקופה הקלאסית ובתקופה המוסלמית הקדומה וחלק מהאיזורים החקלאיים של הארץ דעכו במאה ה-11. בתקופה הזו קרה משהו לכל התרבות העירונית הרומית, שהמשיכה להתקיים אלף שנה במזרח. ירושלים, פוסטאט, טבריה, קונסטנטינופול, קירואן בצפון אפריקה, בגדאד המוסלמית, כל הערים האלה שקעו".
מסקנה מעניינת, הנוגעת גם לימינו אנו, מובאת בהמשך: "הפקטור החזק ביותר בכל התהפוכות האלה הוא מחירי המזון. זה המנוע הגדול שדרכו האקלים משפיע על האוכלוסייה. ברגע שמחירי המזון עולים מתחילה התסיסה. מחירי המזון בעולם נמצאים בעלייה מתמדת. הסיבות לכך כלכליות, אבל גם לאירועים קיצוניים כמו בצורות במערב התיכון של ארצות הברית או שיטפונות באוסטרליה יש תפקיד בעליית מחירי המזון. זה חלק חשוב מההסבר למה שקורה סביבנו היום".
להרצאתו של פרופסור אלנבלום בנושא התחממות אקלימית בתקופות היסטוריות, לחצו כאן.