השריפה בכרמל שפרצה בתאריך 2 בדצמבר 2010, הפכה תוך שעות ספורות לשריפה הגדולה ביותר בתולדות ישראל. במהלך השריפה עלו באש כ-5 מיליון עצים בשטח המשתרע על כ-35,000 דונם – 31,000 דונם של חורש טבעי וכ-4,000 דונם של יער שניטע על ידי קק“ל. גודלו של השטח שנשרף, מותם של 44 אנשי כוחות הביטחון, פינוי של כ-17,000 תושבים מביתם והזדקקותה של מדינת ישראל לסיוע בינלאומי לכיבוי השריפה – כל אלה הכתירו את שריפת היער בכרמל כאסון הטבע הגדול בתולדות מדינת ישראל. האירוע החריג הוא גם הזדמנות לשפוך אור על הגידול במספר השריפות בארץ ובעולם ולהביט על המציאות האקלימית המשתנה ועל מערכת הגומלין המתקיימת בינה לבין שריפות יער.
אפשר להתרשם מגודלה הייחודי של השריפה כאשר משווים אותה לשריפות הגדולות הקודמות בכרמל (מעל ל-500 דונם). בשנים 1974–2006 נשרפו בשריפות גדולות בכרמל כמעט 28 אלף דונם. השטח שנשרף בשריפה האחרונה גדול מסך כל השטחים שנשרפו במשך למעלה מ-30 שנה. השריפות הגדולות ביותר בשנים אלו היו קטנות מהשריפה הנוכחית בסדר גודל אחד (5,124 ו-5,039 דונם בשנים 1989 ו-1998 בהתאמה). היסטוריית השריפות בכרמל מדגימה סטטיסטיקה נפוצה בשריפות יער – 5% מהשריפות אחראיים ל-95% מהשטח השרוף. בשל איבוד שליטה של אנשי הכיבוי, השריפות הגדולות הופכות לעצומות בגודלן.
התמונה המצטיירת בישראל ובעולם היא של עלייה גם בתדירות השריפות וגם בגודלם של השטחים הנשרפים. בוועידת אמנת האקלים של האו“ם (שנערכה בקנקון שבמקסיקו, בימים שהשתוללה השריפה בכרמל) דווח כי מספר השריפות שפרצו בעולם בשנים 2001–2010 היה כפול מזה שבעשור שלפניו. תופעה זו בולטת למשל במערב ארה“ב, שם התארכות הקיצים והתחממותם הביאו להגדלת משכה ועוצמתה של עונת השריפות. כאשר משווים בין טווח השנים 1970–1986 לבין 1986–2006, רואים עלייה של 400% במספר השריפות הגדולות באזור, ושל 600% בגודל השטחים שנשרפו. כתוצאה משינויי אקלים אפשר לצפות לעלייה בשכיחות אירועים קיצוניים (כגון בצורת סתווית), התורמים לעוצמת השריפות ולתדירותן. עם זאת, בישראל שריפות פורצות על פי רוב כתוצאה ממעשה ידי אדם. לפיכך יש לפעול להקטנת תרומתו של הגורם האנושי כדי להפחית אובדן יערות ופליטות פחמן דו-חמצני.
הקשר בין התחממות האקלים לתדירותן של שריפות, לעוצמתן ולמשכן הוא מובן, אולם קשרי הגומלין בין אקלים לשריפות מתקיימים גם בכיוון ההפוך. לשריפות יש השפעה על מזג האוויר ועל האקלים בטווחי זמן שונים ובסקאלות מרחביות שונות. בטווח הקצר, בעירת עצי יער יוצרת מסך עשן החוסם את אור השמש וגורם לעננות. בשל נוכחות חלקיקי האפר באטמוספרה, אור השמש נבלע בה, דבר הגורם להתחממותה בסביבת חלקיקי האפר. בקנה מידה גדול, תופעה זו עשויה להשפיע על מזג האוויר, על הטמפרטורה ועל כמות הגשמים.
ההשפעה העיקרית וארוכת הטווח של שריפות יער היא הפיכת חלק ניכר מהביומסה של העצים לפחמן דו-חמצני, גז חממה התורם להתחממות אקלים כדור הארץ. הפחמן הדו-חמצני שעולה לאטמוספרה הוא בעל טווח השפעה רחב. על אף חוסר הוודאות בעניין גודלם של משתנים רבים, לפי מדידות הנערכות על ידי מכון ויצמן למדע מוערך כי השריפה בכרמל שחררה לאטמוספרה בין 350 ל-500 אלף טונות פחמן דו-חמצני. בהיעדר נתונים על שיעור ספיחת פחמן דו-חמצני בעצי חורש טבעי, על פי מדידות שונות, דונם אחד של יער אורנים ים-תיכוני מסלק מהאטמוספרה כ-840 ק“ג פחמן דו-חמצני בשנה, וההנחה היא כי זהו סדר הגודל לכמות שספחו העצים שנשרפו. הנחות נוספות לצורך החישוב הן שגילם של היערות הנטועים בכרמל הוא כ-50 שנה, שהשטח שנשרף מתפרש על כ-35,000 דונם, ושלמעלה מ-60% מהפחמן נותרו מוגנים מתחת לפני האדמה או בתוך עצים מתים. הכמות המחושבת מהווה לפחות מחצית האחוז (בין 0.5%–0.8%) מפליטת הפחמן הדו-חמצני השנתית "הרגילה" בישראל, שמקורה בצריכת אנרגיה (60–70 מיליון טונות פחמן דו-חמצני). אין בכך לרמוז כי השריפה היתה קטנה, אלא להצביע על ההשפעה העצומה של צריכת האנרגיה היומיומית שלנו: זו מייצרת מדי שנה כמות פחמן דו-חמצני השקולה לכ-160 שריפות ענק בכרמל. עם שריפות יער או בלעדיהן, תרומתה של ישראל לפליטת הפחמן הדו-חמצני לאטמוספרה היא קטנה.
למרות זאת, זיהום האוויר והאקלים אינם מכירים בגבולות מדיניים. מסיבה זו עלינו להתייחס לשריפות בהקשר העולמי. שריפות יער היו אחראיות לפליטת כ-4 מיליארד טונות פחמן דו-חמצני בשנת 2009, וזאת לעומת כ-30 מיליארד טונות של פחמן דו-חמצני ששחררה האנושות כתוצאה משריפת דלקים מאובנים. חשוב לציין כי חלק ניכר משריפות היער בעולם הן תוצאה של פעולות אדם, שהעיקרית בהן היא הפיכת יערות לשטחים חקלאיים.
למרות מגמת העלייה בעוצמתן ובמשכן של השריפות אין למהר ולהסיק שיערות מחמירים את ההתחממות הגלובלית, שכן לעצים יכולת קליטה גבוהה של פחמן דו-חמצני. יערות העולם קולטים מדי שנה כ-9 מיליארד טונות של גז החממה, ערך הקרוב לשליש מפליטת הפחמן הדו-חמצני שמשחררת כל האנושות כתוצאה מצריכת אנרגיה, וגבוה בהרבה מהכמות המשתחררת בעקבות שריפות יער. ספיחת הפחמן הדו-חמצני על ידי יערות העולם מביאה להאטת קצב שינויי האקלים ולהארכת הזמן העומד לרשותנו להיערכות לשינויים אלו. איננו יכולים להרשות לעצמנו לאבד או לצמצם גורם ממתן זה על ידי שריפות המכלות שטחי יערות חשובים.
המאמר התפרסם לראשונה בכתב העת אקולוגיה וסביבה
