בצורות פקדו אזורים שונים מאז ומעולם, אך על פי כל התחזיות בעשורים הקרובים שינויי האקלים העולמיים צפויים להוביל לבצורות תכופות יותר וחמורות יותר. במדינות מתפתחות בצורת יכולה להוביל לשיתוק הקהילות המקומיות, ונזקיה הם לעתים קרובות ארוכי טווח. במדינות מפותחות בצורות – בעיקר כאלו הפוגעות באזורים שהם מרכזי ייצור מזון – יכולות להוביל לעליית מחירים עולמית של מוצרי מזון.
ממשלות העולם מגבשות שלל תוכניות פעולה ואסטרטגיות להתמודדות עם בצורות, הכוללות טיפוח יבולים עמידים לבצורת; פיתוח טכניקות משופרות לניצול קרקע יעיל ומרבי; ושימוש נרחב יותר במנגנוני השקיה חכמים. זאת לצד שיפור החינוך והפצת הידע בנושא. הצלחת הניסיון להתמודד עם סיכוני האקלים ברמה הלאומית טמונה בין השאר גם ביכולת להרחיב ולהדק את שיתוף הפעולה בין הגופים המטאורולוגיים לאלו החקלאיים.
אז מה קורה ברחבי העולם? איך מתמודדות המדינות השונות עם סכנת הבצורת? מה הן עושות כדי להגביר את השימוש בחקלאות בת-קיימא וכדי לייעל אותה? התשובות לכך, כפי שמיד תראו, שונות ומגוונות. במזרח אפריקה מעדיפים להשקיע באדמות יבשות וצחיחות, שעד כה כמעט לא נוצלו. בעזרת שימוש בחקלאות מבוססת חממות ("Greenhouse Farming") – המבטיחה ניצול יעיל של מים וזוכה לתמיכה ולעידוד ממשלתיים – מנסים להתמודד שם עם תכתיבי האקלים הלא פשוטים.
גם באירופה מתמודדים עם קשיי הבצורת. ממחקרים שנערכו ביבשת בשנים האחרונות עולה כי הנזק שנגרם לאירופה מבצורות ב-30 השנים האחרונות מגיע ל-100 מיליארד יורו. ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) בנה תוכנית המבקשת להתמודד עם בצורות עתידיות ועם שאר מפגעי אקלים אפשריים. בין השאר התוכנית כוללת מתן סיוע כלכלי למדינות מוכות בצורת, מולדובה למשל, לצד סדנאות לחינוך חקלאי ולשיפור טכנולוגיית עיבוד האדמה.
אוסטרליה משקיעה את מרב מאמציה בטיוב המחקרים המדעיים והאקדמיים בנושא. בתור היבשת המיושבת היבשה ביותר, אוסטרליה יודעת דבר או שניים על בצורות, והיא משקיעה כל שנה לא פחות מ-1.7 מיליארד דולר על מחקרים בנושאי חקלאות. מאז שנת 2007 פותחו אסטרטגיות מחקר ופיתוח לאומיות על מנת לייעל את מכלול המחקרים והקרנות, להגביר את שיתוף הפעולה בין מבצעי המחקרים ולהפחית בכפילויות של מושאי המחקר. ועדה לאומית לחקלאות, לדיג ולמזון הוקמה לאחרונה, ומטרתה לאפשר מבט לאומי כולל – על כל הסקטורים השונים – ולייצר מעין "חזון-על חקלאי", שכרגע עדיין חסר.
במערב אפריקה מנסים בעיקר להגביר את נגישות המידע החקלאי והמטאורולוגי לחקלאים ברחבי היבשת, גם בעזרת אמצעי התקשורת וחברות הסלולר; באמריקה הלטינית מבקשים לעודד את החקלאים ואת האוכלוסייה המקומית – גם דרך תמריצים כלכליים ותחרויות שונות – להעלות בעיות, הצעות ופתרונות שרלוונטיים אליהם; ובארצות הברית מגדילים את הקצבת הכספים הממשלתיים למחקרים חקלאיים ולטיוב חוות וקרקעות חקלאיות ומגבירים את הפיקוח על גידולי בסיס, כגון תירס, אורז, פולי סויה, חיטה וכותנה.
ומה קורה אצלנו בארץ? בעקבות חורף שחון במיוחד בשנת 2008 גיבשה רשות המים בישראל מסמך היערכות להתמודדות עם תרחישי בצורת. המסמך מרכז פעולות הנוגעות להגדלת היצע המים בטווח הקצר ולצמצום צריכת המים במגזרים השונים (הפרטי והחקלאי) לצד היערכות לשנים הבאות (זוכרים את כל הקמפיינים התקשורתיים שהופיעו בשנים האחרונות ועודדו אותנו לצמצם את צריכת המים שלנו?). מידע נוסף על בצורת בישראל אפשר למצוא גם במאמרו המקיף של ניר רן (שפורסם ב-2007) וכן בכתבה קודמת שלנו בבלוג, שפורסמה לפני כשנה ועסקה בכנס המדבור בשדה בוקר, שנגע גם בסוגיית המים בישראל.
הבצורת, אם כן, היא תופעה עולמית, והדרכים להתמודד עמה רבות. הביקוש למזון בעלייה, והיכולת לספק את הביקוש הגובר לאורך זמן תלויה במהירות שבה החקלאות תתפתח ותסתגל לשינויי האקלים. ברחבי העולם מבקשים לשנות את החקלאות ומשקיעים מאמצעם רבים במחקר ובחינוך. בישראל, לעומת זאת, משק החקלאות מצומצם יחסית, ולכן עיקר ההתמודדות הוא בהגדלת ההיצע של מי שתייה באמצעות התפלה.
אז בפעם הבאה שאתם משקים את הגינה, שוטפים את הבית או סתם רוצים להתפנק לכם באמבטיה – בין שאתם פה בארץ ובין שאתם בנופש בחו"ל – חשבו על כל המים הללו שאנו לוקחים כמעט כמובן מאליו ונסו להציל לפחות חלק מהם. בסופו של דבר, זה ישתלם גם לכם…