מדינת ישראל היא אזור מעבר אקלימי המשתרע בתחום של ארבעה אזורי צומח (פיט וגאוגרפיים): ים תיכוני, ערבתי (אירנו-טורני), מדברי (סהרו-ערבי) וטרופי-יבש (סודני).
בתחום האזור הים תיכוני והאזור הערבתי יוערו כאלף קמ"ר בידי אדם, ועוד שטח בסדר גודל דומה של חורשים ויערות טבעיים אושר או הוכרז כמוגן בשמורות טבע וגנים לאומיים. באזור המדברי ובאזור הטרופי-יבש אושרו שמורות טבע בשטחים המסתכמים ביותר מ-5,000 קמ"ר.
העצים בשטחי היערות, בשמורות הטבע ובגנים הלאומיים מהווים בית גידול למספר רב של פרפרים.
באזורים הים תיכוניים ובאזורי הספר שלהם עם האזור המדברי והערבתי נמצא מספר רב של מיני עצי בר המשמשים כפונדקאים או כבית גידול של הפרפרים הבוגרים. באזורים אלה בולט במיוחד השינוי הירוק שנעשה בעזרת האדם ביצירת יערות ובשמירת טבע, המאפשרים התפתחות עצים.
מאידך, באזורים השחונים יותר, מספר מיני העצים קטן מאוד. אולם, דווקא על חלק מן העצים הללו מתקיים בית גידול שלם המאפשר התפתחות מלאה של הפרפרים ללא התרחקות רבה מהם. לחילופין עצים אלה משמשים כבסיס קיום למינים טרופיים, המתפשטים במהלך האביב והקיץ צפונה ומערבה לחבלים הים תיכוניים.
בתחום מדינת ישראל מיועדים 1,606 קמ"ר ליערות מסוגים שונים, ובפועל מנהלת קק"ל שטח יערות באזור הים תיכוני בהיקף של 985 קמ"ר. שטח היערות מורכב ברובו מעצי מחט נטועים, שאינם ידועים כפונדקאים לפרפרי יום, אך גם נמצאים בו 64 קמ"ר של חורש טבעי, 28 קמ"ר של מטעים ו-80 קמ"ר של איקליפטוסים.
במדינת ישראל גדלים בבר 37 סוגי עצים, ובהם 58 מינים שונים (בכמה מינים ולעתים גם בכמה סוגים קשה לקבוע אם מדובר בעצים או בשיחים). נוסף על המינים הגדלים בבר נטועים ביערות עוד יותר מ-250 מיני עצים מאוקלמים, ובהם מעל ל-170 מיני איקליפטוס, ובגינות הנוי נמצא כמה מאות מיני עצים אקזוטיים אחרים.
במאה ה-20 חל גידול רב מאוד במספר העצים הנטועים ובשטחים השמורים לטבע, שבהם מתפתחים עצים בתוך החורש. גידול זה השפיע מאוד גם על אוכלוסיות הפרפרים הקשורים לבתי גידול שיש בהם עצים. דוגמה בולטת לפרפרים שהתרבו מאוד כתוצאה מהייעור הנרחב הם שלושת מיני הצבעונים (הפרפרים ולא הפרחים) באזורי יערות האורן. יערות אלו הפכו לבית גידולם העיקרי של מיני הצבעונים בשל התרבות צמחי הספלול הגדלים בצל העצים ובסביבתם הקרובה.
עצים המשמשים כפונדקים עיקריים לזחלי פרפרים הם עצים מהמשפחות האלה: הוורדיים, הסלוודוריים, הצלפיים, האשחריים, האסקלפיים, האברשיים, האלוניים, הרימוניים והשיטיים (מימוסיים). רק לשלושה מיני פרפרים בישראל יש מין עץ אחד בלבד, פונדקאי בלעדי (אובליגטורי) לזחליהם: לבנין הסלוודורה, נימפית הקטלב וכחליל השיזף.
פרפר בולט במיוחד הוא כחליל ההרנוג, שהפונדקאי שלו הרנוג השיטים הוא צמח טפיל החי על עצי שיטים ושיזפים בערבה. כחליל זה מעביר את כל מהלך חייו על עצים ובסביבתם הקרובה.
בסך הכול, מתוך 141 מיני פרפרי יום בישראל, 21 מינים קשורים לעצים כפונדקאי ראשי או כאחד העיקריים. מספר זה מבטא יחס הקרוב ל-15% מכלל המינים.
נוף העצים הפונדקאים לזחלים משמש פעמים רבות כבית גידול ששוהים בו הפרפרים הבוגרים. במיוחד בולט הדבר במיני הפרפרים הגדלים באזורים השחונים בישראל, ובעיקר נפוץ הדבר בעצי השיטה, השיזף והסלוודורה. עצים אלה מהווים גם פעמים רבות מקור צוף לאותם פרפרים בוגרים. הייעור הנרחב, הגינון ושמירת החורש הטבעי הביאו להגדלה ניכרת בהיצע של הצוף הניתן להשגה על ידי הפרפרים.
לסיכום, עצים – בשונה מצמחים בני חלוף, הם אלמנטים יציבים המתקיימים לאורך שנים רבות, ומאפשרים יציבות בשירותים שהם מספקים לפרפרים, בין שהפרפרים מתקיימים מהעצים ישירות ובין שהם מתקיימים מהסביבה הצמודה לעצים. לעצים ולפרפרים מערכת קשרים המתחילה בהיות העצים פונדקאים לזחלים, ממשיכה בחשיבותם כבית גידול לפרפרים הבוגרים, עוברת בשמשם כמרכיבים מרכזיים בבית גידול לצמחים אחרים המתפקדים כפונדקאים לזחלים, ומסתיימת בפריחות המעניקות צוף לפרפרים הבוגרים.
בישראל הביאה נטיעה רבה של יערות ושמירת עצי בר במאה ה-20 להרחבת בתי הגידול שבהם מתקיימים פרפרים ולעלייה באוכלוסיות הפרפרים הקשורים בעצים.

ד"ר צביקה אבני הוא מנהל אגף הייעור בקרן קימת לישראל