קמבודיה, למשל, נמצאת בעשירייה הראשונה ברשימת המדינות הפגיעות למשבר האקלים, בעיקר בשל האופי החקלאי המבוזר של המדינה שהופך אותה לרגישה במיוחד לשינויים המתחוללים. במקביל קמבודיה היא מדינה בצמיחה, כ-7% בשנה. קברניטיה, שהתחבטו בשאלה כיצד להבטיח את המשך התפתחותה של קמבודיה ולהפוך אותה לחברה מתקדמת, שוויונית, עמידה לשינויי האקלים ובת-קיימא, כתבו תכנית אסטרטגית לאומית מקיפה לצמיחה ירוקה, שכוללת מהלכים להסתגלות ולהקטנת הפגיעות לשינויי האקלים ומתמקדת בפיתוח ירוק (שאינו תלוי בדלקים מזהמים) ובפעילות להגדלת המודעות והמעורבות הציבורית. קמבודיה נהנית מסיוע של UNDP (ארגון האו"ם לפיתוח), שיחד עם האיחוד האירופי ושוודיה שתרמה 50% מהתקציב, העמיד קרן של 10 מיליון דולר לתמיכה בפרויקטים מקומיים (Cambodia Climate Change Alliance), כמו למשל הפרויקט לחוות דגים מקומיות שמבקש לתת מענה לירידה בכמות הדגה הטבעית.

קמבודיה אינה לבד. חוסה מריה פיגרס, נשיאה לשעבר של קוסטה ריקה והמנכ"ל הראשון של הפורום הכלכלי העולמי, טען לא מכבר כי "שינויי האקלים הם ההזדמנות הכלכלית הגדולה ביותר בדורנו". כיום משמש חוסה מריה פיגרס נשיא קרן carbon war room שהקים המיליארדר ריצ'רד ברנסון (המוכר כמייסד קבוצת וירג'ין שהתפרסמה בין השאר בזכות יוזמת הטיסה המסחרית לחלל) לפיתוח אמצעים יעילים יותר שגם מקטינים את פליטת גזי החממה (צמיחה ירוקה במיטבה). אחד התחומים שבהם עוסקת הקרן, למשל, הוא "יעילות השיט הימי", הקובע דירוג יעילות אנרגטית לספינות שצפוי לעודד את שוק הספנות לעבור לשימוש בספינות יעילות יותר. זהו פתרון שמאפשר לכולם לצאת נשכרים – הוא מביא תועלת גם לסביבה וגם לחברות הספנות – פוטנציאל של עשרות מיליארדי דולר חיסכון בשנה שבסופו של דבר יוזיל עלויות לנו, הצרכנים הסופיים.

אפילו בארצות הברית, שבה מתלהט הוויכוח הציבורי סביב משבר האקלים (דת, מדע, אינטרסים מסחריים ושאיפות פוליטיות מסתחררים בערבוביה), בולט לחיוב הקול העולה מממשלו של הנשיא אובמה, שמדגיש את התועלת שבהתמודדות עם שינויי האקלים בהשוואה למחירה. ג'ינה מקארתי, ראש הסוכנות האמריקאית להגנה על הסביבה (EPA), אמרה לאחרונה כי התקנות החדשות לצמצום צריכת דלק בכלי רכב גם חסכו כסף לצרכנים, גם הקטינו את הזיהום וגם נתנו תנופה לתעשיית הרכב בארצות הברית. לדבריה, הדבר היקר ביותר שאנחנו יכולים לעשות כדי להילחם במשבר האקלים הוא לא לעשות דבר. מחקר חדש על שינויי האקלים של Grantham Research Institute on Climate Change and the Environment במסגרת בית הספר לכלכלה של לונדון מוכיח גם הוא כי התועלת שבתקנות סביבתיות מגבילות עולה לרוב על ההשקעה שהן מצריכות, וכי התקנות מעודדות יצירתיות ופיתוח טכנולוגיות ירוקות.

ומה קורה אצלנו? לשמחתנו צמיחה ירוקה אינה מושג זר כאן בישראל, ובלחץ יוזמות שעלו מהציבור מובילים המשרד להגנת הסביבה ומשרד הכלכלה פעילות רבה בתחום, כולל עירוב הציבור בשולחנות עגולים, החלטות ממשלה ומעקב אחר ביצוען, בחינת ההשפעה הסביבתית של חברות שונות ועוד, ובפרט התכנית הלאומית לצמיחה ירוקה – מחברים בין כלכלה לבין סביבה שפרסמו שני המשרדים לקראת סוף 2013. התכנית כוללת התייחסות לצרכנות ירוקה (הקטנת השפעת פעילות המשק על הסביבה), לחדשנות טכנולוגית, לפוטנציאל היצוא של תעשיית הקלינטק ועוד. נדמה, אם כך, שיש מקום למעט אופטימיות ירוקה.