האם ההתחממות הגלובלית – שמעסיקה את העולם כולו, ולא רק את הגופים הירוקים שבו, במידה הולכת וגוברת בשנים האחרונות – עלולה להוביל לפגיעה באוכלוסיית הפינגווינים ולהידלדלותה? נושא זה מעסיק חוקרים לא מעטים, והתשובות שניתנות אינן נחרצות.
אין זה סוד שההתחממות הגלובלית גוררת שינויי אקלים ושינויים סביבתיים. וכן, גם הפינגווינים, חובבי האקלים הקר, מושפעים מכך. בעלי החיים הללו חיים באזורים קרים במיוחד ונעים על פני משטחי קרח. כשהקרחונים נמסים במהירות גוברת, סביבת החיים הטבעית שלהם משתנה לחלוטין. נוסף על כך, הידלדלות הקרח חושפת אותם לסוגים חדשים של טורפים, שבעבר הם לא נחשפו אליהם.
כדאי לזכור שהפינגווינים צועדים מרחקים רבים על מנת להגיע לאזורי הרבייה שלהם. כאשר האזורים הקפואים הללו – ופני הקרקע שלהם, העשויות קרח – מתחממים, קשה להם להספיק להגיע לטריטוריה המיועדת – והדבר עלול לגרום לפגיעה באחוזי הרבייה שלהם ובמספר הצאצאים החדשים. גורם נוסף שיש להביא בחשבון הוא שהעלייה בטמפרטורות גורמת לפינגווינים להעדיף לבלות זמן ממושך יותר בתוך המים – כדי לצנן את עצמם. אלא שהשהות הזאת במים לא רק הופכת אותם לטרף זמין לטורפים, אלא גוררת גם בזבוז אנרגיה רב יותר, המחייב אותם להשיג יותר מזון.
במחקר שפורסם בראשית 2014 עקבו החוקרים אחר אוכלוסיית הפינגווינים בדרום ארגנטינה, והוא מעלה ממצאים מטרידים דומים. המחקר התמקד בעיקר בפינגווין המגלני, החי באזור פונטה טומבו בדרום ארגנטינה, שבו נמצאת מושבת הקינון הגדולה ביותר של פינגווינים ממין זה – כ-200 אלף עופות. במסגרת המחקר עקבו חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון אחר הפינגווינים הללו במשך יותר מ-30 שנה. החוקרים גילו כי שני שלישים מאפרוחי הפינגווינים לא מצליחים לשרוד, בעיקר משום שהם גוועים ברעב או שעופות ים ויונקים באזור טורפים אותם, אך ממצא מעניין הוא שבחלק מעונות הקינון היו אלו דווקא גורמי האקלים – ובהם גם חשיפה לטמפרטורות גבוהות – שהובילו לתמותת הצאצאים.
ממצאים אלו חיזקו את הטענה כי שינויי אקלים שלא אופייניים לאזור משפיעים באופן משמעותי על יכולת הרבייה של אוכלוסיית הפינגווינים. ממחקר נוסף שנערך באזור אחר – באזור הארקטי של קנדה – עולה גם קשר סיבתי בין תמותת האפרוחים לשינויי האקלים.
לצד כך, אפשר אולי להיות גם אופטימיים מעט. בכתבה אחרת, המציגה מחקר חדש יחסית שנבע מתצפיות של חמש שנים (2008–2012) אחר הפינגווין הקיסרי באנטרקטיקה, נטען כי הפינגווינים מצליחים להסתגל להתחממות ולשינויי האקלים של סביבתם הקפואה באמצעות טיפוס למצוקי קרח גבוהים והעתקת אזורי הרבייה שלהם לשם. בעשותם כך הם "מציגים יכולת מפתיעה להתאים עצמם לאקלים המשתנה".
במסגרת המחקר המוצג בכתבה איתרו החוקרים ארבעה מרחבי רבייה של הפינגווין הקיסרי שהועתקו מפני הקרקע לפסגות הקרחונים הגבוהות. "זהו ממצא מדהים", נכתב בכתבה, "שכן הקרחונים הללו יכולים להגיע לגובה של כ-100 מ' מעל פני הים". היכולת החדשה הזאת של הפינגווינים שאחריהם עקבו במחקר למצוא פתרונות למצוקת האקלים המשתנה ולקנן במצוקי קרח גבוהים היא בהחלט דבר מעודד, לדברי הכתבה.
האומנם אפשר לסיים בתחושה אופטימית? הכתבה הראשונה שהוצגה פה מזכירה לנו במפורש כי אף שיש מחקרים שמהם עולה כי הפינגווינים אכן מבצעים שינויים שונים המאפשרים להם להסתגל למציאות האקלימית המשתנה, המצב עדיין בעייתי ומורכב, ואסור לנו להיות שאננים לגבי היקפה של תופעת ההתחממות הגלובלית והשלכותיה.