רכס לבן הוא המדרון המתנשא מעל נחל רפאים, למרגלות מושב אורה והשכונות המערביות של ירושלים, קרית מנחם וגבעת משואה. פסגות הרכס מתנשאות לגובה של יותר מ-750 מ' מעל לגובה פני הים וכ-150 מ' מעל ערוץ נחל רפאים. רכס לבן ונחל רפאים מהווים חלק מפארק ירושלים, המשמש מרחב נוף וטבע, המשמר את ערכי הסביבה והמורשת של הרי ירושלים. קק"ל שותפה בפיתוח הפארק יחד עם גופים נוספים ובהם הרשות לפיתוח ירושלים, עיריית ירושלים ורשות הטבע והגנים.

מסלול הטיול יורד מראש הרכס, עובר דרך שלושה מעיינות ויורד לעין לבן. מנקודה זו, פתוחות בפני המטייל כמה אפשרויות לסיום הטיול.

אפשרות ראשונה – סיום בעין לבן

מסלול קל שכולו במורד. הקפצת רכב של כ-20 דקות נסיעה לכל כיוון.

אפשרות שנייה – סיום בשכונת קרית מנחם

באפשרות זו, נדרשת הקפצת רכב של כ-5 דקות נסיעה לכל כיוון. המסלול מסתיים במעלה, עם נוף יפה. סיום המסלול אינו מסומן אך ברור.

אפשרות שלישית – סיום בשכונת גבעת משואה

גם באפשרות זו נדרשת הקפצת רכב של כ-10 דקות נסיעה. המסלול מסתיים במעלה סתמי, אך מסומן לכל אורכו. ניתן גם לשוב ברגל מעין לבן לנקודת המוצא, ללא הקפצת מכוניות כלל.

נוסעים מירושלים לכיוון בית חולים הדסה עין כרם ובצומת קרית מנחם פונים לעבר המושבים אורה ועמינדב (כביש 3877). נוסעים לצד מושב אורה ולאחר כ-2.8 ק"מ פונים שמאלה (דרומה), לדרך סלולה המסומנת בשחור. יורדים בדרך כ-150 מ' וחונים ליד עמוד מתח גבוה.

מרחבת החניה פונים בדרך העפר מערבה, לגיא שבו בנויות טרסות רבות. לאחר כ-150 מ' מגלים את סימון השבילים הכחול, היורד שמאלה, אל הגיא. לפני כן, נמשיך בעקבות סימון "שקוף" (שני פסים לבנים, ללא פס צבעוני ביניהם). הסימון מכוון אותנו לעלות לטרסה ולהגיע למצוק קטן, שבו פוערת ניקבה גדולה את פיה. זוהי ניקבה גדולה ומרשימה, ומי שחצב אותה, עשה את מלאכתו נאמנה. הגג המקושת של הניקבה מתנשא לגובה של כ-5 מ', רוחבה מגיע לכ-8 מ' ועומקה כ-30 מ', לאומדננו.

המים בניקבה קרים כקרח. מי שמתכוון לצעוד עד קצה הניקבה, מוטב לו שיצטייד בנעליים מתאימות להליכה במים ובפנס, שכן, הניקבה מתעקלת שמאלה וקרקעיתה בוצית.

ממעיין הניקבה העליון נרד בשביל, החוצה את הטרסות שבנויות לרוחב הגיא. מדרגות האבן הללו הן מסימני ההיכר הבולטים של הרי ירושלים. נוף זה החל לעטר את הרי יהודה לפני יותר מ-5,000 שנה, כאשר האדם החל לעסוק בחקלאות באזור. כדי לעבד את המדרונות ההרריים נאלץ האיכר הקדמון לברא תחילה את עצי החורש. אחר כך היה עליו למנוע את סחף הקרקע, שאם לא כן, הקרקע הייתה נגרפת לנחלים ובמדרונות היו נותרים רק טרשים.

הפתרון שמצאו האיכרים היה בבניית מדרגות אבן. המדרגות עצרו את סחף הקרקע ויצרו משטחים נוחים לעיבוד. בימי קדם, גידלו בהם גידולי בעל (ללא השקייה) כגון זית, גפן, חיטה ושעורה. מסורת חקלאות המדרגות נשמרה בכפרי הערבים עד מלחמת העצמאות.

שטחי החקלאות שננטשו מציגים תמונת צמחייה אופיינית: יש כאן שפע של עצי עוזרר קוצני ואלה ארצישראלית. מבין אבני הטרסות עולים שיחי אוג הבורסקאים. עצי שקד עקשנים שרדו ונותרו מהבוסתנים שהיו באזור. סירה קוצנית מכסה חלקים נכבדים מהשטח ואליהם מצטרפים, כמובן, עצי יער שנטעה קק"ל. ממש מעורב ירושלמי.

לאחר ירידה בת כ-400 מ', השביל "הכחול" חוצה דרך עפר. מעבר לה, בגדה הצפונית של הגג, נובע מתוך ניקבה קטנה, מעיין נוסף, שמימיו המעטים נקווים בבריכה גדולה. בלב הבריכה צומחים שני עצי תאנה. יופי של פינה. 200 מ' הלאה, במורד הנחל, מגיע השביל לטרסה גדולה, שגובהה כ-5 מ'. לטרסה זו, צמודה בריכה חדשה יחסית, שקלטה בעבר מים בצינור מהמעיין שמעליה.

מתקדמים עוד 200 מ' והנה, אנו שוב בדרך עפר. פונים שמאלה ומייד ימינה, לדרך עפר נוספת המסומנת בצבע שחור, צועדים עוד כ-50 מ' ומגיעים לעין אל-בלד.

עין אל-בלד היה המעיין המרכזי של הכפר ולאג'ה, שהריסות בתיו הנטושים נראות היטב מסביב. לאחר מלחמת העצמאות, עבר הכפר למדרון שמדרום למסילת הברזל. המעיין שופע מים ומימיו נאספים לבריכה (2.5X5 מ') ועומקם כמטר. סביבת המעיין חשופה. חורשת אורנים קטנה ועץ תאנה גדול צומחים במעלה השביל, מעל למעיין. בריכת המעיין שופצה בידי חבריו של איתמר דורון, שנרצח במקום זה ממש בשנת 1998.

נשוב על עקבותינו בדרך העפר המסומנת בצבע שחור ונמשיך בה מזרחה. מקץ 450 מ' נגיע לדרך עפר סלולה, שממשיכה להיות מסומנת בצבע שחור. נצעד במורד הדרך. כאן, נפתח לפנינו הנוף הנפלא של נחל רפאים.

נחל רפאים הוא מיובליו הגדולים של נחל שורק. הנחל מתחיל את דרכו בלב ירושלים, באזור שכונת בקעה, לא הרחק מתחנת הרכבת. הנחל מפלס את דרכו בין רכס לבן, הר עמינדב, הר שלמון ורכס שורק בצפון, לבין שלוחת רפאים, רכב בית ג'אלה, הר רפאים והר גיורה בדרום. גובה כתפי הנחל באזורים אלה, עולה על 800 מ' מעל פני הים. נחל רפאים מתחבר עם נחל שורק ליד גשר רפאים, למרגלות הר גיורה.

מכאן נראית היטב מסילת הברזל מירושלים לתל אביב, שנסללה בראשונה עוד בתקופה העות'מאנית (נחנכה בשנת 1892). לאחרונה נסלל בנחל כביש העוקף את הכפר ולאג'ה, המקשר בין ירושלים ליישוב הר גילה. ועם זאת, אין בכוחם של אלה כדי לפגוע ביופיו של הנוף.

מעין אל-בלד נצעד כ-300 מ' בדרך העפר, כדי לחזור לדרך האספלט המסומנת בצבע שחור. נצעד כחצי קילומטר ונגיע להתפצלות דרכים. הדרך "השחורה" עולה שמאלה. לאחרונה, נסללה דרך זו כחלק ממערך שבילי האופניים של פארק ירושלים. ניתן להמשיך בה, או בדרך מקבילה, העוברת מתחת לה ומסומנת בכחול. שתי הדרכים מגיעות לעין לבן.

עין לבן הוא מהמעיינות היפים בהרי ירושלים. בסביבות המעיין, נשמרה היטב מערכת מרשימה של מדרגות חקלאיות, שבה צומחים עצי בוסתן כגון אגוז מלך, זית, שקד ותאנה. בריכה גדולה ניזונה ממקור מים שנובע מתוך ניקבה, כ-50 מ' במעלה המדרון. אורך הניקבה בעין לבן הוא כ-25 מ' ומשם, המים זורמים בתעלה חפורה אל הבריכות.

באמצעות הניקבות והבריכות, התגברו בעבר החקלאים על דלות המעיינות בהרי ירושלים. כדי להגביר את שפיעת המים, חצבו התושבים הקדמונים מחילות במקומות הנביעה וחשפו עוד ועוד מהשכבה נושאת המים. המים נאספו בלילות בבריכות האגירה ומהן ניתן היה במשך היום להוביל את המים בתעלות אל החלקות.

מי שהביא לעין לבן את הרכב המאסף, מסיים כאן את הטיול. השאר ישנסו מותניים ויעלו לגבעת משואה, או לקרית מנחם, בהתאם למקום שבו השאירו את הרכב המאסף.

לשם כך, יש למצוא את הדרך המסומנת בכחול, הנמצאת מעט מעל למעיין. צועדים בדרך "הכחולה" כ-700 מ' ומגיעים לגיא הפונה צפונה (שמאלה) ובו שביל ברור אך לא מסומן בצד עצי יער נטועים. מי שימשיך ישר לפנים, בעקבות הסימון הכחול, יגיע לגבעת משואה. מי שיפנה שמאלה, יצעד כחצי קילומטר בנוף פתוח של טרסות ויגיע לרחוב דהומיי בקרית מנחם.

שימו לב! הרחצה בבריכות המעיינות אסורה. הרוחצים בבריכות עושים זאת על אחריותם הבלעדית.

אורך המסלול
לעין לבן כ-3 ק"מ. למצפה משואה וקרית מנחם: כ-4.5 ק"מ.

מפה
מפת טיולים וסימון שבילים מבואת ירושלים (גיליון מס' 9). מפה עירונית של ירושלים.

אינטרנט
לאתר האינטרנט של פארק ירושלים