הדרך הנוחה ביותר להגיע לעין רימון היא לנסוע צפונה בכביש 6 מכיוון תחנת הדלק אלונית שבמחלף לקיה (בקטע זה הנסיעה חינם). אחרי 4 ק"מ מתחילים להאט ולחדד את החושים. בק"מ 4.5 יש יציאה לא בולטת אך מוסדרת ימינה. פונים בה לתוך יער להב. הדרך מתעקלת ימינה ומגיעה לאחר כ-450 מ' לצומת דרכים. פונים ימינה ומגיעים לאחר כ-150 מ' לחניון קטן.

בשנות ה-80 גיוונה קק"ל את היער המחטני בעצי בוסתן ובחורשות של אלה אטלנטית. אחת החורשות נמצאת בחלקו הדרומי של היער, מעט מצפון לכביש 6. החורשה ניטעה בערוצו העילי של נחל גרר, שמתחיל כאן את דרכו אל מישורי הנגב המערבי.
עוף השמים הוליך את הקול. חורשת האלות התמימה, שניטעה לגיוון היער, הפכה ציון דרך לציפורי שיר קטנות העוברות כאן בעת נדידת הסתיו בדרכן לאפריקה. יער להב הוא פחות או יותר תחנה אחרונה לפני המדבר. האלות מצמיחות בסתיו פירות רבים, עשירים מאוד בשומן. ציפורים רבות עוצרות כאן ל"תדלוק" לקראת המשך מסע הנדודים המפרך.
בעונת הנדידה משמש יער להב גם אתר לינה לעופות דורסים, ולקראת השעה שמונה בבוקר, כאשר האוויר מתחמם ומתפתחות תרמיקות, מנצלים העופות הכבדים את זרמי האוויר החמים העולים השמימה ומתרוממים בעזרתם.
משתי הסיבות האלה פרשה כנפי קק"ל את כנפיה על המקום והפכה אותו לאתר צפרות, חוליה ברשת אתרי הצפרות של קק"ל שמוקמת ברחבי ישראל. יש כאן כיתת לימוד קטנה – חמישה שולחנות מתכת ולצדם ספסל – המיועדת לקבוצות שבאות לצפות בציפורים ולקבל הדרכה על המחקר המתבצע באתר. קק"ל הציבה גם שלט הסבר על הנעשה בתחנת המחקר, ובצדו השני תצלומים של כמה מיני ציפורים הבולטים כאן בעת נדידת הסתיו – סלעית קיץ, סבכי טוחנים, סבכי חורש וחכלילית עצים. בחניון החיילים המשוחררים היהודים ובחניון האורנים שביער להב יש ברזי מים לשתייה.

ניטור ארוך טווח בעין רימון מראה כי החלקה הפכה עם השנים לאחד מאתרי החניה החשובים בישראל לנודדי סתיו. בעונה זו פוקדים את חורשת האלות עשרות מינים של ציפורי שיר קטנות. בסתיו בולטת במיוחד סלעית קיץ, המתכנסת באתר בצפיפות הגבוהה ביותר בישראל ואולי גם בעולם כולו. מינים אחרים ובהם פרוש מצוי וחכלילית הסלעים שוהים כאן במשך כל החורף, ובקיץ דוגרים בחלקה, בין השאר, חנקן אדום ראש, שחרור ומינים שונים של ירקונים. בעקבותיהם הגיעו למקום גם חובבי צפרות וחוקרים המבקשים להבין את פשר התופעה.
באחד מימי דצמבר פגשנו כאן את ד"ר אייל שוחט, צפר פעיל משנת 1978, אקולוג המתמחה בעופות, מנהל אקדמי במרכז דוכיפת לצפרות ואקולוגיה וחוקר באוניברסיטת בן גוריון בנגב. יחד איתו הייתה עדי דומר, דוקטורנטית שעוסקת בחקר תזונת העופות במהלך הנדידה. בלימודי התואר השני, בהנחייתו של ד"ר אייל שוחט, היא ערכה מחקר העוסק בהשפעת פירות עצי האלה על קצב ההשמנה של הציפורים החונות בסתיו בחורשה של עין רימון. למדנו ממנה כמה דברים.
פירות האלה האטלנטית, המבשילים בדיוק בעונת הנדידה ומכילים כ-53% שומן, הם שמושכים את ציפורי השיר. הציפורים הנודדות עשויות להישאר כאן תקופה די ארוכה, עד כשבועיים, שבמהלכה הן צוברות שומן המספק להן את האנרגיה הדרושה להמשך הנדידה. הפירות אמנם עשירים בשומן, אך עניים בסוכר. בסתיו האזור יבש ואין בו מים חופשיים.

מחקר שנערך בעין רימון לפני כעשור מצא שהוספת מים לשקתות במהלך הסתיו העלתה בצורה ניכרת את צפיפות אוכלוסיית הסבכי שחור-הכיפה – ציפור שיר קטנה הדוגרת ברחבי אירופה וחורפת באפריקה. עוד נמצא שתוספת מים האיצה את קצב צבירת השומן של פרטים ממין זה.
בעונות הסתיו של השנים 2014 ו-2015 הורחב הניסוי בתמיכה כספית של המדען הראשי בקק"ל. קצב ההשמנה של ציפורי שיר נבדק בשלושה אתרים בנגב – בעין רימון, בשדה בוקר ובפארק ירוחם. בשדה בוקר יש חורשה קטנה של עצי אלה אטלנטית ואילו בפארק ירוחם אין חורשה כזו, אך יש שפע של מים. במהלך הניסוי לכדו החוקרים ציפורים, סימנו אותן בטבעות אלומיניום, שקלו אותן ואמדו את כמות השומן הנראית לעין בשקע החזה ובתחתית הבטן שלהן. היו ציפורים שנלכדו פעמיים ויותר במהלך שהייתן בשטח.
עובדי האזור בנו באתרי המחקר שקתות - חפירות רדודות באדמה שקוטרן כ-80 ס"מ. קרקעיתן מכוסה ביריעה אטומה והן עצמן מכוסות באבני המקום, כך שהן משתלבות היטב בסביבה.
תוצאות הניסוי העלו שתוספת מים בעין רימון שיפרה את קצב ההשמנה, ותוספת של מי סוכר על המים הגבירה את קצב ההשמנה עוד יותר. בירוחם ובשדה בוקר לא נצפו שינויים בקצב ההשמנה. ההסבר לכך הוא, כנראה, שבפארק ירוחם יש מים זמינים ומקורות מזון נוספים בשפע, והתועלת בהוספת השקתות והמזון הייתה שולית. מה שקרה בשדה בוקר נותר חידה. הציפורים הנודדות לא השמינו ועזבו את המקום לאחר שהות קצרה. על פי תוצאות המחקר יוכל צוות כנפי קק"ל להוסיף עצי פרי ושקתות לכל האתרים כדי לשפר את מידת התאמתם כבית גידול לציפורים נודדות.

כ-50 מ' ממזרח לאזור ההדרכה של האתר, בצד הדרך, נמצאת באר ונראה כי יסודותיה קדומים. בתקופת המנדט הבריטי נוצק בטון סביב פי הבאר, המכוסה כיום בשבכה. זוהי באר עין רימון, שנקראת על שם חורבת רימון הנמצאת כשני ק"מ ממזרח לבאר. שמה הערבי הוא עין כּוּחְלֶה (כחל), מינרל של עופרת גופרתית המשמש נשים לאיפור. לנו לא ידוע על מכרות כחל כאן, ונשמח אם מי מקוראי e-ירוק יוכל לשפוך אור על שמה של הבאר.
חלקת עין רימון סבלה בשנים האחרונות מבצורת וחלק ממנה נכרת בשל סלילת כביש 6. כחלק מטיפוח המקום החל משה מרדכי, יערן האזור, להשקות בקיץ חלק מהעצים בחלקה, ובשנה הקרובה מתוכננת בסביבות הבאר נטיעה של שיחים ועצים שישפרו את המאזן האנרגטי של ציפורי השיר הנודדות. שיחי המלוח שליד הבאר, שנשתלו בעבר כצמחי מספוא, מספקים זרעים המושכים את הדרור הספרדי.
לבקשתו של אייל שוחט תיטע קק"ל באזור הבאר עצי בוסתן, המושכים אליהם חרקים רבים שמשמשים מזון לציפורים. התאנה, למשל, מושכת אליה באביב המאוחר ובסתיו המוקדם סיבכים למיניהם. פירות המתנן, שיח אופייני לאזור, חביבים במיוחד על הירקון. כדי לספק מזון גם לנודדי אביב, עונה שבה האלות אינן מניבות פירות, יינטעו לצד חלקת האלות עצים שפירותיהם מבשילים בעונה זו. בנוסף לכך חשובה נטיעת מיני איקליפטוסים. בפריחתם הם בולטים למרחוק ולכן עשויים למשוך ציפורים חובבות צוף ממרחק רב.

עופות דורסים – איית צרעים, נץ קצר אצבעות, עיט חורש ומינים רבים נוספים לנים ביער להב מסוף אוגוסט עד אמצע אוקטובר. בעונה זו כדאי להגיע לאתר לפני שמונה בבוקר ולצפות צפונה. להקות של דורסים חולפות בגובה נמוך מעל עין רימון, ובימי השיא ההמראות נמשכות עד לאחר תשע בבוקר.
ציפורי שיר – לגשת למדרגת הנחל שמעל לחלקת האלות, לשבת שם בשקט ולצפות בציפורים שבחורשה. אם יש מים בשקתות, אפשר לצפות בהן ממרחק שאינו מפריע לפעילות הציפורים. בכל מקרה חשוב להצטייד במשקפת טובה.

כתיבה: יעקב שקולניק
צילומים: יעקב שקולניק וטלילה ליבשיץ, רכזת קהילה ויער של אזור הנגב הצפוני, קק"ל
פורסם בתאריך: 11.1.2017