אחד המראות המרגשים ביותר בטבע הוא זה של מאות צבי ים רכים (אבקועים) שבקעו זה עתה מביציהם ועושים את דרכם במהירות האפשרית לים הפתוח. אלא שרבים מהם לא זוכים להגיע לקו החוף, ולא רק בגלל טורפים טבעיים האורבים להם.

כל שמונת מיני צבי הים ברחבי העולם מוגדרים מינים בסכנת הכחדה, בעיקר בשל פעילות האדם שצמצמה את אוכלוסייתם בכ-95% – בעבר צדו אותם כדי לאכול את בשרם ואת ביציהם ולסחור בשריונם וכיום הם נתפסים ברשתות דייגים וטובעים; נחנקים מפסולת המושלכת בחופים; נפגעים מכלי שיט מהירים ומתים מזיהומים בים. נוסף על כך, אזורי ההטלות מצטמצמים; כריית החול לבנייה משפיעה על טמפרטורת החול ופוגעת בהתפתחות התקינה של העובר בתוך הביצה; האורות המלאכותיים בקרבת החוף מבלבלים את הצבים שזה עתה בקעו ומחפשים את דרכם לים; והנסיעה בחופים ושינוי מבנה החוף יוצרים מלכודות לצבים הקטנים בדרכם לים.

ואם לא די בכל הצרות האלה, מחקרים מהעת האחרונה מראים כי התחממות כדור הארץ משנה אט אט את הפרופורציה בין צבי ים לצבות ים וגורמת לעלייה ניכרת בשיעור היחסי של צבות הים. בטווח הקצר של עשרים-שלושים השנים הקרובות אוכלוסיית צבי הים אולי תגדל, צב אחד יכול להזדווג עם כמה צבות, אבל בסופו של דבר התופעה עלולה להוביל להכחדתם. לצבים, כמו גם לתנינאים ולכמה מיני לטאות, יש מנגנון קביעת מין תלוי טמפרטורה. טמפרטורת ההדגרה בשבועות הראשונים היא הקובעת את מינו של העובר. כשבקן יש טמפרטורה של כ-29 מעלות, היחס בין זכרים ונקבות הוא פחות או יותר שווה; בטמפרטורות גבוהות יותר יתקבלו יותר נקבות מזכרים; ובטמפרטורה של כ-31 מעלות יהיו כמעט כל האבקועים ממין נקבה. מי יודע, אולי זה אפילו מנגנון טבעי שהתפתח אבולוציונית כדי להגן על אוכלוסיות בסכנה בעת התחממות גלובלית; אבל לכל מנגנון הגנה יש גבול, וספק אם מנגנון טבעי יהיה מותאם להתמודדות עם שינוי מהיר מעשה ידי אדם כפי שחוות מערכות אקולוגיות רבות בעולם.

מחקר שנערך באיי כף ורדה שבאוקיינוס האטלנטי, שם מתקיימת אחת ממושבות צבי הים החומים הגדולות בעולם, ניסה לחזות כיצד תשפיע עליית הטמפרטורות על היחס בין זכרים לנקבות. על פי ההערכה חופים בהירים מייצרים 70.10% נקבות ואילו חופים כהים (שאדמתם מחזירה פחות אור שמש, ולכן היא חמה יותר) מייצרים 93.46%  נקבות. על פי תוצאות המחקר, באמצע המאה ה-21 מצפים החוקרים למצוא רק 16.74-3.95% זכרים בוגרים בשטחי ההטלה. המחקר מעריך כי לא יהיה מנוס מהתערבות האדם כדי למנוע את הכחדתם. אפשרות אחת היא להעביר קנים מחופים כהים לחופים בהירים ואפשרות אחרת היא להצל על הקנים (למשל באמצעות צמחייה) כדי להוריד את הטמפרטורה בתקופת ההדגרה.

המחקר הזה מדאיג, אבל מתברר שיש גם מקום לתקווה. מקור התקווה הוא ה-ESA – החוק האמריקאי להגנת מינים בסכנת הכחדה (U.S Endangered Species Act) שמגן בין השאר על כל מיני צבי הים. הוא משמש דוגמה ומעודד פעולה גם במדינות אחרות, בעיקר בעולם המערבי. החוק מורה על נקיטת צעדים להפחתת הגורמים העיקריים לתמותת צבי הים וקובע עונשים כבדים על כל פגיעה בהם. ואכן נראה שהחוק עוזר לאושש את אוכלוסיית צבי הים. מחקר שפורסם ב-"Global Ecology and Biogeography" מצא ששישה מריכוזי האוכלוסייה הגדולים בעולם של צב הים הירוק גדלו בשניים-שלושה עשורים האחרונים בזכות האכיפה הנמרצת וכעת נראה שצב הים הירוק כבר אינו על סף סכנת הכחדה מיידית. המחקר הזה מוכיח שאסטרטגיות שימור פשוטות יחסית יכולות להיות בעלות אפקט דרמטי על התאוששות אוכלוסיית צבי הים בכל העולם.

ומה בארץ? רשות הטבע והגנים יוזמת העברת ביצים של צבי ים לחוות הדגרה והקימה ב-1999 את המרכז הארצי להצלת צבי ים הפועל להגן על צבי ים שנפגעו ונפלטו לחופי ישראל, משמש מקום לרבייה, אימון והכנה לקראת השחרור אל הטבע, עוסק בפעילויות חינוך והסברה ועורך מחקרים בנושא צבי הים. אתם מוזמנים לבקר במרכז, ובכל מקרה, אם אי פעם תטיילו בחוף הים ותיתקלו בצב ים במצוקה, אתם יודעים לאן לפנות.