מקובל להעריך, הם מצטטים מחקרים אחרים, כי עתודות הדלק הפחמני עומדות על לפחות 5 טריליון (5,000 מיליארד) טונות של פחמן. אם לא תימצא טכנולוגיה לאגירת הפחמן בעת שריפת הדלק או לשאיבתו מהאטמוספרה (יש ניסיונות רבים בתחום, אבל עד היום לא נמצא תוואי שמתאים להפעלה רחבה בכדאיות כלכלית), פחמן זה ימצא את דרכו לאטמוספרה כגז חממה ויתרום להתחמצנות האוקיינוסים (המחקר לא סיפק ערכים בתחום הזה). ומה יקרה ועד כמה חם יהיה פה אם נשרוף רק את העתודות המובטחות האלה, ולא יימצא ויפותח ולו שדה גז או נפט אחד?

כדי לענות על השאלה הזאת בחנו החוקרים שורה ארוכה של מודלי אקלים המשקללים פרמטרים רבים ובפרט את מעברי הפחמן הדו-חמצני בין האטמוספרה לאדמה (למעשה לצמחייה) ולאוקיינוסים. המודלים אינם מדויקים, והחישובים הם השלכה מתחום מוכר אל הלא נודע (אקסטרפולציה). ערכים כאלו של גזי חממה באטמוספרה אינם דבר שבשגרה. מודל אחד אמין יותר באספקט אחד, מודל שני חזק יותר באספקט אחר, ואכן המודלים השונים נותנים תוצאות שונות. אבל על דבר אחד יש תמימות דעים בין כל המודלים, והמגמה הכללית ברורה וחד משמעית – יהיה חם, חם מאוד.

החוקרים קובעים כי על פי התרחיש הנדון, ב-2300 טמפרטורת כדור הארץ תעלה בממוצע ב-9.5-6.4 מעלות צלזיוס, והם מוסיפים כי השינוי לא יהיה אחיד. באזור הארקטי, למשל, הטמפרטורה הממוצעת תעלה ב-19.5-14.7 מעלות, ומובן שיש לכך השלכות מרחיקות לכת על הפשרת הקרחונים (ועליית מי הים במטרים רבים). החוקרים מתייחסים גם לשינויים בכמות הגשמים – בעוד שבאזורים טרופיים צפויה כמות הגשמים לגדול פי ארבעה, באזורים אחרים ובהם המזרח התיכון כמות הגשמים צפויה לרדת בחצי.

מובן שאלו הם מספרים בלתי נתפסים, וחשוב לזכור שכל שינויי האקלים שאנו כבר חווים הם תוצאה של התחממות גלובלית של מעלה אחת בלבד. אבל למי באמת אכפת מ-2300?

אז זהו, לא צריך להגיע ל-2300 כדי שהתחזיות יהיו מסמרות שיער. די שנחזור ונסתכל בגרפים העולים מהמחקר בנקודת הזמן של סוף המאה הנוכחית וניווכח כי כבר אז עליית הטמפרטורה הממוצעת על פי המחקר האחרון עלולה להיות 6-4 מעלות צלזיוס, הרבה מעבר ליעד המוצהר ולכאורה מוסכם על האומות העומד על 2-1.5 מעלות בלבד. בשנת 2100 אמינותם של המודלים רבה יותר, והסיכוי שהאדם יפתח ויפרוס טכנולוגיה חדשה שתטרוף את הקלפים קטן יותר.

המסקנה היחידה המתבקשת מהמחקר האחרון היא שתרחיש "עסקים כרגיל" הוא קטסטרופה שאין לקבל. אסור בכל לשון של איסור להמשיך לשרוף דלקים פחמניים כאילו אין מחר, ואפילו את מרבית הדלק שכבר מצאנו הכרחי שנשאיר באדמה ללא שימוש (מקובל להעריך שמותר לנו לשרוף כחמישית ממה שמצאנו מבלי לסכן את אקלים כדור הארץ ללא תקנה).

עם זאת חשוב שנבין שדבר כזה לא יקרה מעצמו. קטר הקִדמה מעלה עוד ועוד את הביקוש לאנרגיה ברחבי העולם, והפתרון הזמין ואולי הקל ביותר הוא להמשיך לשרוף ביתר שאת דלקים פחמניים. כדי לעצור את המגמה צריכה האנושות להיאבק יחדיו בכוחות השוק ובאינטרסים צרים של מדינות ותאגידים החושבים רק על רווחתם בטווח הזמן הקצר. וכדי לעצור את המגמה בזמן, המאבק צריך להיות הרבה יותר אמיץ, החלטי ודרמטי מכפי שהיה עד היום. כי התרחיש הזה של "עסקים כרגיל" הוא לא אופציה.