בשנים האחרונות הופיעו כתבות רבות במגזינים מדעיים ברחבי העולם על היעלמותן של דבורי הדבש כתוצאה ממחלה מסתורית בשם "תסמונת התמוטטות המושבות" (CCD), וגם אנחנו הקדשנו להן כתבה בנושא בבלוג שלנו. אלא שמחקרים שהתפרסמו לאחרונה מצביעים שהן אינן החרק היחיד שנוכחותו בעולמנו מצטמצמת.
במחקר שנערך בגרמניה החל משנת 1989 ועד שנת 2014 הוקמו אוהלי מחקר ובהם מלכודות לחרקים, שמטרתם לאפשר לחוקרים לאמוד את כמות החרקים באותו אזור במשך קיץ שלם. בשנה הראשונה למחקר נתפסו בכל מלכודת 1.6 ק"ג של חרקים, ואילו בשנת 2004 נתפסו 300 גרם בלבד. צמצום אוכלוסיית החרקים אינה צרתה של גרמניה בלבד, ובמחקר מאוניברסיטת סטנפורד, שכלל בתוכו מחקרים מרחבי העולם, התגלה כי יש ירידה של 45% באוכלוסיית חסרי החוליות בארבעת העשורים האחרונים ועלייה משמעותית במספר המינים שמוגדרים כיום בסכנת הכחדה, וראו גם דיווח על ירידה מתמשכת במספר הפרפרים בבריטניה.
הפער בין גודל אוכלוסיות החרקים בהפרשי השנים שהוזכרו לעיל הוא עצום ומעורר דאגה רבה. החוקרים מעריכים כי הסיבות להיווצרות המצב הזה נעוצות בכמה גורמים עיקריים: שימוש נרחב בחומרי הדברה בשטחים חקלאיים, עיור ובנייה בשטחים ששימשו בית גידול לאוכלוסיית החרקים והתפשטות של גידולים מונוקולטוריים (משקים חקלאיים המבוססים על גידול אחד) שהדירו אוכלוסיות חרקים רבות מאזורים מסוימים כיוון שסוג הגידול לא התאים עבורן.
ההשלכות הן אדירות ועתידות לפגוע הן באדם, הן בבעלי החיים והן בצומח. בחקלאות המתועשת המודרנית, למשל, יש לחרקים חשיבות עליונה בתהליך ההאבקה וההדברה האקולוגית של הגידולים המשמשים אותנו למאכל; פגיעה בהם עלולה לפגוע גם במקורות המזון של בעלי חיים רבים; והמאזן האקולוגי כולו עתיד להשתבש. לחרקים תפקיד חשוב גם ביצירת דשן. הם אוכלים את העלים שנושרים מהעץ, הופכים אותם לדשן ובכך מגדילים את מעגל החיים של העץ. חרקים אפילו ממחזרים הפרשות של חיות, לטובת כל אלה המטיילים בפארקים ומעדיפים סביבה ירוקה ונעימה.
מבלי להתעלם מהמצב ומהסכנה, אנחנו שמחים לעדכן בבשורות שהגיעו לאחרונה מארצות הברית ומשרות אופטימיות (זהירה). מתברר כי לראשונה חלה לא רק עצירה בתסמונת התמוטטות המושבות בקרב דבורי הדבש, אלא אף עלייה במספר המושבות המיוצרות על ידי כוורנים. השיטה שהובילה להתאוששות – פיצול כוורת בריאה לשתי כוורות בריאות – נבעה ממניע מסחרי גרידא, אך סיפקה תוצאות גם בפן האקולוגי.
ג'וקים (או מקקים, או ליתר דיוק תיקנאים) הם חיה עמידה מאוד שחיה פה לפני האדם וככל הנראה תישאר פה הרבה אחריו. אבל למיני חרקים רבים אחרים ההווה קשה והעתיד מעורפל ומאיים. אז כשאתם יוצאים לחצר האחורית ורואים פחות חרקים בסביבה, זה אולי נעים יותר ולבטח מציק פחות, אבל אנא הקדישו מחשבה נוספת למשמעויות הרחבות של התופעה הזאת. כי כדי לשמור על יופיו של העולם הזה ועל מקורות המזון שלנו, אנחנו חייבים להגן במלוא המרץ על אוכלוסיית החרקים ועל המגוון הביולוגי על פני כדור הארץ.