זוכרים את הסיפור המקסים על האופן בו דבורה קטנה הצילה את המלך שלמה מהמבחן שערכה לו מלכת שבא? ובכן, דמיינו עכשיו את התרחיש הבא…
אתם (סוף סוף) צועדים נמרצות לעבר דלתות בית הנתיבות, מתרגשים לקראת החופשה עליה חלמתם במשך כל השנה האחרונה רצופת הסגרים והמגבלות, אתם עומדים בתור לבידוק הבטחוני ולפתע שומעים זמזום…
מה? דבורים בשדה התעופה? "מלח מים, מלח מים" אתם לוחשים כשכמה דבורים מתיישבות על כתפיכם ולפני שאתם מספיקים להבין מה קורה, עטים עליכם מאבטחים עטויים בבגדי מיגון וגוררים אתכם הצידה כשהם מכריזים בקול – "זהירות, נשא קורונה!".
טוב, ברור שהגזמנו עם התיאור 🙂 אבל במהות – לא, שכן חוקרים מאוניברסיטה בהולנד, תאמינו או לא, הצליחו "לאלף" דבורים לזהות את נגיף הקורונה.
הרעיון לעשות שימוש בחושיהם המפותחים של מיני בעלי חיים כדי לסייע לנו בני האדם בכל מיני משימות, אינו דבר חדש. כולנו מכירים את השימוש בכלבים הידועים בחוש הריח המפותח שלהם כדי לאתר חומרי נפץ, סמים וכמובן לכודים באתרי אסון. אך בנוסף לאלו יש עוד מינים בהם אנו נעזרים, כמו חולדות שמאתרות מוקשים ואפילו חזירים שמצטיינים באיתור פטריות כמהין יקרות מפז…
במקרה של חברותינו הדבורים, החוקרים אימנו אותן לזהות את הימצאותו של הנגיף וזאת באמצעות יכולתן המופלאה לאתר באוויר חלקיקי ריח בכמות קטנה. כמה קטנה? הן מסוגלות לזהות חלקיק אחד מתוך טריליון! תכונה זו כמובן מסייעת להן ביום יום לאתר את ריחם של הפרחים מהם הן אוספות אבקה והחוקרים ניצלו זאת כדי ללמד אותן לזהות את ה"ריח" הייחודי של הנגיף.
ועכשיו ודאי תשאלו (ובצדק) – כיצד הן יודיעו על הימצאותו של הנגיף? ובכן, כלבים – נובחים, חזירים – נוחרים והדבורים שלנו? הן פשוט חורצות לשון כשהן מזהות את הווירוס 🙂