ההתחממות הגלובלית כבר הפכה לחלק מהשיח הציבורי, והיא מוזכרת יותר ויותר ככל שגוברת המודעות לנזקים שהיא יוצרת. והנה לאחרונה אנו למדים על צד נוסף ב"אישיותה" הבעייתית, צד שמעטים אולי נתנו עליו את הדעת אך הוא מדיר שינה מעיניהם של רבים ויכול בהחלט להשפיע בסופו של דבר על כל אחד מאיתנו – פוליסת הביטוח שלנו.

לרוב התושבים במדינות המפותחות יש לפחות פוליסת ביטוח אחת. הרעיון העומד בבסיס השיטה הביטוחית היה קיים כבר בתרבויות עתיקות, אך חברות הביטוח הראשונות שהציעו פוליסות ביטוח הדומות לאלה שאנו מכירים כיום נוסדו רק במהלך המאה ה-17. השיטה לכאורה פשוטה – מאחר שברשותו של פלוני יש חפץ כזה או אחר בעל ערך והוא חרד לגורלו, הוא משלם לחברת הביטוח סכום כלשהו (הקטן משמעותית מערך הפריט – להלן "פרמיה"), ואם חלילה הפריט ניזוק, מתחייבת חברת הביטוח להשיב למבוטח את ערכו הכספי בהתאם לתנאים שעליהם הוסכם מראש. חברות הביטוח מבטחות לכאורה הכול, החל בפריטים קטנים בעלי ערך נמוך השייכים לאנשים בודדים וכלה בכיסוי ביטוחי נרחב לחברות ענק ונכסי מדינה שערכם יכול להסתכם בסכומי עתק. חברות הביטוח משקיעות משאבים אדירים ומחקר מאומץ בתחום האקטואריה, שכן רק אם יצליחו לחשב בדיוק מרבי את ההסתברות לפגיעה בחפץ המבוטח ובהתאם את גובה הפרמיה, יוכלו להבטיח שקופת החברה לא תתרוקן במקרה של אובדן או נזק הדורשים לשפות את בעל החפץ שניזוק.

וכאן אנחנו מגיעים להתחממות הגלובלית, שכן מתברר שהתופעה הזאת עלולה להוציא את עולם הביטוח מאיזון. הסיבה לכך פשוטה: התופעות האקלימיות הפרועות והבלתי צפויות שההתחממות הגלובלית מזמנת מקשות על חברות הביטוח לחזות ולנהל את הסיכונים העומדים בבסיס יכולתן להתקיים ולממש את ייעודן. מספר האירועים הקיצוניים הפוקדים את העולם – סופות, שיטפונות, מפולות בוץ וכיו"ב – הולך ועולה, ומשנה לשנה האירועים הופכים אלימים והרסניים יותר, כך שתעריפי הביטוח שנקבעו אתמול מתאימים פחות ופחות לשיפויים של היום ובעיקר לאלו שיידרשו מחר. ומי ישלם את המחיר? לא רק המדינה שתידרש להשלים פיצויים אלא גם האזרח הפשוט שצפוי להתמודד עם עלייה הדרגתית בתעריפי הביטוח.

בנוסף להשלכות הכלכליות על יציבותן הפיננסית של חברות הביטוח והצפי לעלייה בנטל הביטוח על האזרח, מתברר כי יותר ויותר נכסים לא מבוטחים ניזוקים כתוצאה מפגעי טבע. אם ניקח את שנת 2013 לדוגמה, הרי שרק כשליש מעלות הנזק הכולל בארצות הברית לבדה העומד על סך 116 מיליארד דולר הוחזר על ידי חברות ביטוח למבוטחים, וגרף נזקים מראה את העלייה בכמות האירועים והירידה בשיעור הכיסוי לאורך השנים.

בניסיון להעלות את המודעות לנושא הוגשו לאחרונה כמה תביעות ייצוגיות מטעם הביטוחים החקלאיים כנגד הממשלה הפדרלית באזור שיקגו בתואנה כי אינה נוקטת את הפעולות הדרושות לצורך חיזוי אירועי מזג אוויר קיצוניים ואינה פועלת לצמצום הסיכון שהנזקים הללו יכולים לגרום (למשל באמצעות בניית תשתיות למניעת הצפות). התביעות אמנם הוסרו מהר מאוד בשל מורכבותו של הנושא וחוסר היכולת לדון בו בפועל, אך מגישי העתירות ציינו כי הן הוגשו כחלק מהמאמץ להביא לידיעת הציבור הרחב את הקשיים שעמם מתמודדים המבוטחים וחברות הביטוח בהקשר הזה.

חברות הביטוח לא נשארו חייבות, ושלוש הגדולות שבהן פנו לאחרונה לארגון המדינות המפותחות (G20) בפנייה שנשמעת מוזרה לכאורה, "הפסיקו את סבסוד שריפת הפחם!" ואף נקבו בתאריך יעד – 2020. מהלך זה אמור להשפיע באופן ישיר על פליטת גזי החממה לאטמוספרה ולצמצם את ממדי ההרס של פגעי מזג האוויר הנגרמים עקב תהליכי ההתחממות הגלובלית. מגזין "פייננשל טיימס" דיווח כבר ב-2013 כי חברות הביטוח חוששות שבקרוב לא יוכלו למכור פוליסות ביטוח לאזרחים ולעסקים באזורים מסוימים בפלורידה ובבריטניה שעומדים בפני איום הולך וגובר של שיטפונות והצפות בשל עליית פני הים.

הקשר בין העלייה המתמדת במספר אסונות הטבע והנזקים שהם גורמים לבין יכולותיהן המוגבלות של חברות הביטוח לפצות את כל הנפגעים מדאיג מאוד את ענף הביטוח. מצב שבו חברות ביטוח יקרסו כלכלית במקרה של אסון טבע גדול הוא כבר אינו תרחיש דמיוני.
האם צמצום ההתחממות הגלובלית שאנו מייחלים לו כל כך יתאפשר דווקא בזכות ההיגיון הכלכלי וקשרי הון-שלטון? ייתכן שדווקא לחברות הביטוח, בהיותן גופים פיננסיים אדירים וחזקים מאוד, יש גם הכלים להבנת הסיכונים וגם מנוף הכוח הדרוש כדי לדחוף את מנהיגי העולם לשינוי. לו יהי, כי יש לנו כדור הארץ אחד, ושום חברת ביטוח לא מוכנה ולא יכולה לבטח אותו.