כולנו יודעים שהממותה, שהייתה סוג של פיל צמרירי ענקי, נכחדה לפני כמה אלפי שנים, אך ייתכן מאוד שבשנים הקרובות ישובו הממותות לעולמנו במלוא תפארתן. בימים אלו חוקרים מהרווארד מנסים להחזיר לחיים את הממותה הפרוותית, והם מאמינים כי בעוד כשנתיים יצליחו לייצר עובר היברידי (מעורב) שיישא גנים של הממותה הקדומה ושל הפיל האסיאתי הקיים כיום.

מה הן הסיבות התומכות בהשבת הממותה לעולמנו? אחת הסיבות, אולי במפתיע, קשורה להתחממות הגלובלית. ב"עידן הממותות" היו אזורים צפוניים קרים בעולם מאוכלסים בממותות ובבעלי חיים שונים, ואלו יצרו מערכת אקולוגית. מערכת אקולוגית (אקוסיסטמה) היא מערכת של תנאים ביוטיים וא-ביוטיים שמקיימים ביניהם יחסי גומלין המאפשרים מחייה (מתוך ויקיפדיה). כאשר בעלי החיים ניצודו על ידי בני האדם, המערכת האקולוגית באותם אזורים קרסה, והאדמה שפעם הייתה מאוכלסת בבעלי חיים ובצמחייה החלה לקפוא. כיום, ההתחממות הגלובלית גורמת לכך שהאדמה הקפואה מתחילה להימס ולשחרר גזי חממה לאטמוספרה. החוקרים מקווים שאכלוס מחדש של אזורים אלו בממותות יביא להתפתחות הצמחייה מחדש ולבלימת שחרור הגזים מהאדמה. החייאת הממותות, כך מקווים, תתרום לשיקום המערכת האקולוגית.

סיבה נוספת שמציגים מבצעי המחקר לניסיון להשבת הממותה לעולמנו היא ירידה דרסטית באוכלוסיית הפילים בעולם בשנים האחרונות, במיוחד באפריקה, בגלל ציד – חטיהם של הפילים עשויים שנהב, הנחשב לחומר יקר ערך בהכנת חפצי נוי ונסחר בכסף רב. החוקרים מקווים שהממותה החדשה תעזור לשמר את אוכלוסיות הפילים בעולם על ידי הזדווגות שני הזנים והתרבותם. בנוסף לכך, השבת הממותה עשויה לסייע למחקרים עתידיים רבים שיתרמו למין האנושי בהבנת מכלול הגנים ביצור חי.

הדרך לשכפול הממותה נשמעת פשוטה, לכאורה: תחילה יש למצוא עצם שמורה היטב שממנה יהיה אפשר להפיק את מכלול הגנים המלא של הממותה; לאחר מכן יש לחקור את המכלול הזה ולהשוות אותו ליצור החי הקרוב ביותר גנטית לממותה – הפיל האסיאתי; הצעד הבא יהיה לזהות הבדלים בין מכלול הגנים של הפיל האסיאתי לבין זה של הממותה ולתכנן ניסויים שישנו בהדרגה את מכלול הגנים של הפיל עד שידמה יותר ויותר לזה של הממותה; לאחר מכן יש להפריד תא שמכיל אחד מהגנים דמויי הממותה החדשה ולאפשר לו להתפתח בתוך עובר של פיל; בשלב האחרון ישתילו את העובר ברחמה של פילה, וכשנתיים לאחר מכן תמליט הפילה את גור הממותה. עד כה הצליחו החוקרים בהרווארד לחבר DNA המכיל 14 תכונות של ממותה למכלול הגנים של פיל אסיאתי, ובהן שיער צפוף יותר ושכבת שומן עבה יותר, הנדרשים לתנאי המחייה בצפון הקר.

ואולם, יש המתנגדים ליצירת הממותה החדשה בטענה שמעשה זה אינו אתי, משום שכדי לברוא מחדש את הממותה יצטרכו החוקרים להשתיל את העוברים ברחמיהן של פילות, ולאחר ההמלטה ייאלצו הפילות לוותר על גוריהן לטובת ניסויים שונים שייערכו בהם. נוסף על כך, לא ברור אם הגנים של הממותות, שהתאימו לעולם שהיה קיים לפני כ-4000 שנה, יתאימו לעולם של ימינו, שכן החיידקים המצויים כיום עמידים ושונים מהחיידקים שהיו פעם וקשה לחזות כיצד יושפעו מהם הממותות החדשות. ותמיד, כמו כל עיסוק בהנדסה גנטית, גם פרויקט זה מעורר רתיעה והתנגדות עקב חשש מתוצאות בלתי צפויות ובלתי הפיכות.

בשלב זה מדובר בניסוי מרתק, אך קטן ומבוקר, וגם אם יצליח – יעברו עשורים רבים מאוד עד שיוכל להביא לתפוצת ממותות שתהיה לה השפעה על הצמחייה באדמת הצפון המפשירה ושתסייע בבלימת ההתחממות הגלובלית.

בינתיים מתנהל "ניסוי" אחר, בלתי מבוקר, ובמסגרתו האנושות משחררת גזי חממה לאטמוספירה בכמות הולכת וגדלה, והאקלים העולמי הולך ומתחמם. כאשר המדענים מתערבים בדרכי הטבע ומנסים לשחזר חיות שנכחדו – מייד עולות השאלות האתיות ומובע החשש מההשלכות הבלתי צפויות של ההנדסה גנטית; איפה נמצאת האתיקה כאשר האנושות מדרדרת במו ידיה את אקלים כדור הארץ?