ההתחממות הגלובלית גובה מחיר כבד, וכבר רבות דובר על תופעות כמו עליית פני הים, הקצנת פגעי מזג האוויר, התפרקות השוניות והלבנתן ונדידת חיות מים רבות לעבר הקטבים. מתברר שלהתחממות יש השלכה חמורה נוספת, סמויה מן העין, והיא ירידה בריכוז החמצן באוקיינוסים. החמצן מהווה כ-21% מהאוויר שאנחנו נושמים, וכ-50% ממנו מיוצרים בים על ידי אצות שונות המבצעות פוטוסינתזה. ייצור החמצן בים הוא שהביא לפני מיליארדי שנים לשינוי בהרכב האטמוספרה וליצירת האוזון, שאפשר את מעבר בעלי החיים מהים אל היבשה ומאפשר את החיים על היבשה עד היום.

לאחרונה פורסם מאמר הסוקר את כל המחקרים המרכזיים בתחום הידלדלות החמצן באוקיינוסים. ממצאי הסקירה חושפים תמונה לא פשוטה ולפיה התופעה מרוקנת אזורים נרחבים באוקיינוסים מחיים. על פי הממצאים איבדו האוקיינוסים בעולם כ-2% מהחמצן בחמישים השנים האחרונות וכי האזורים העניים בחמצן גדלו ביותר מ-4.5 מיליון ק"מ רבועים, שטח הדומה בגודלו לשטחן של כל מדינות האיחוד האירופי יחד לפחות. בנוסף לכך זוהו לא פחות מ-500 אזורים ימיים סביב החופים שהרכבם היה כמעט נטול חמצן לחלוטין, פי עשרה יותר אזורים מאמצע המאה ה-20.

אחת הסיבות המרכזיות להידלדלות החמצן היא התחממות האוקיינוסים. ידוע שמים חמים מכילים פחות חמצן, ומאחר שהאוקיינוסים מתחממים יותר באזורים הקרובים לפני הים, מים חמים, קלים יותר, מתרכזים שם ויוצרים שכבת מים דלה בחמצן המקשה על החמצן מהאוויר לחדור למעמקי הים. כך נוצרים אזורים עצומים של מי אוקיינוס עניים בחמצן במעמקים שהולכים ומתקרבים אל פני הים בקצב של מטר בשנה. סיבה נוספת להידלדלות החמצן באוקיינוסים היא זיהום, שמחמיר אף הוא את הבעיה.

הידלדלות החמצן הורסת מערכות אקולוגיות. היא משבשת את חילוף החומרים של האצות השונות, של המיקרובים ושל יצורים ימיים גדולים יותר ומגבירה את צריכת החמצן שלהם. היא משנה את התזונה ואת אזורי המחיה של בעלי החיים הימיים, יוצרת שינויים בהתנהגותם, פוגעת ברבייה ובמערכות החיסוניות ובכך מקצרת את תוחלת החיים ומכווצת אף יותר את אוכלוסיית הדגה המידלדלת ממילא ולמעשה גורמת להתרוקנות של אזורים נרחבים באוקיינוסים מחיים.

בנוסף לכל אלה הירידה בריכוזי החמצן גורמת למיני חיות רבים כמו כרישים, טונה, הרינג, מקרל, דגי חרב ועוד להצטופף באזורי מחיה עשירים בחמצן הקרובים יותר לפני הים, באופן החושף אותם יותר מבעבר לטרף ולדיג. בעלי החיים המתרכזים באזורים מסוימים יוצרים מראית עין של עושר וריבוי אורגניזמים, אך למעשה בטווח הארוך הם עדות לראשית התמוטטות של המערכות האקולוגיות. כך הידלדלות החמצן בשילוב עם רעות חולות אחרות כמו עלייה בחומציות הים, תופעות דיג היתר והזיהום הולכים ומגדילים את פגיעותם של בעלי החיים הימיים.

הידלדלות החמצן לא רק מרוקנת אזורים שלמים מחיים אלא גם משנה את התהליכים הכימיים של המים ומובילה לשחרור גז מתאן וגזי חממה המזיקים לאטמוספרה ובכך רק מחריפה את בעיית ההתחממות הגלובלית כבמעגל קסמים.

אז מה אפשר לעשות? אחת היוזמות ששמה לה למטרה לשלב כוחות כדי לטפל בבעיה היא ה- Global Ocean Oxygen Network (רשת החמצן הגלובלית של האוקיינוסים) שנוסדה בשנת 2016. זוהי למעשה קבוצה של מדענים מ-11 מדינות ברחבי העולם הפועלת לחקור את התופעה והשלכותיה, להגביר את מודעות מקבלי ההחלטות לתופעה ולמצוא דרכים לטפל בה. כיום צופים החוקרים המשך ירידה בריכוזי החמצן באוקיינוסים גם אם תהיה הפחתה משמעותית בפליטת גזי החממה, ואחת ההערכות היא כי האוקיינוסים ימשיכו להתחמם ב-4-1 מעלות עד לשנת 2100. נראה שהטיפול בבעיה הוא מורכב וארוך, וכיום מדגישים החוקרים את הצורך להמשיך במחקר כדי להבין את ההשפעות ארוכות הטווח של התחממות האוקיינוסים על המערכות הביולוגיות, על בעלי החיים הימיים ועל עתיד העולם כולו.