מאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת Geophysical Research Letters ונכתב על ידי כריס דרקסן ורוס בראון ממשרד הסביבה הקנדי, חושף נתונים שמרחיבים את היריעה על הידוע לנו על ההתחממות הגלובלית, השלכותיה והתגברותה בשנים האחרונות. על פי הנתונים, שהסתמכו על נתוני מנהל האטמוספירה הלאומי של ארה"ב, ישנה האצה משמעותית בקצב הפשרת השלגים בחודשי האביב, החל מתחילת שנות האלפיים.

מהממצאים עולה כי בכל אחת מחמש השנים האחרונות נמדד בחודשי יוני שיא שלילי חדש באירואסיה (אירופה-אסיה). בצפון אמריקה נרשמו "רק" ארבעה שיאים שליליים חדשים בחמש השנים האחרונות. גם השנה נקבע שיא שלילי חדש בשתי היבשות, כך ששיעור הצטמצמות השלג היבשתי זינק ל-21.5% לעשור.

אם נקפוץ לרגע לעתיד הקצת יותר רחוק, תחזיות המדענים גורסות כי בשלב מסוים עד שנת 2,100, המרחבים הלבנים של הקוטב הצפוני לא יופיעו לאורך השנה כולה אלא יהפכו לנוף עונתי בלבד, כך שמעטה הקרח על פני האוקיינוס ייעלם לגמרי מדי קיץ ויחזור רק בחורפים. אבל כאמור, לא רק המעטה באוקיינוס יעלם אלא גם השלג היבשתי באזור הארקטי.

על פי חוקרי ה- National Snow and Ice Data Center (המרכז הלאומי לנתוני שלג וקרח בארה"ב), הטמפרטורות שנמדדו השנה באזור הארקטי היו גבוהות מהממוצע, אך מאידך היו נמוכות מהטמפרטורות שנמדדו לפני חמש שנים, ב-2007. לדבריהם, הגורם המיידי לתוצאות הנמוכות השנה נבעו מסערה עזה שהתחוללה מעל האוקיינוס הארקטי בתחילת אוגוסט. אותה סערה זירזה את הפשרת הקרח ושבירתו.

אם נחזור לחוקרים הקנדיים, הרי שלדבריהם, השינוי בהפשרת השלגים משפיע גם על גורמי טבע נוספים באזור, כגון הצמחייה ואוכלוסיית בעלי החיים המקומיים. נוסף על כך, הפשרת השלגים משפיעה גם על התחממות הקרקע. "כאשר מורידים את מעטה השלג מעל פני הקרקע, כפי שקורה כשמורידים את הקרח הימי מהאוקיינוס, נשארים בלי המשטח הבהיר שמחזיר את הקרינה וחושפים את האדמה העירומה שמתחת, שבולעת הרבה יותר אנרגיה סולרית", הסביר החוקר דרקסן, "אנו מאבדים את השלג הארקטי בקצב מהיר יותר משהמודלים חוזים, וזה מעורר את השאלה מה יהיה המצב בעוד 10, 20 או 30 שנה".

Photo by slurv, cc by sa nc