ככל שהחוקרים מעמיקים חקר בנושא ההתחממות הגלובלית והשפעותיה, מתגלות עוד ועוד עובדות מעניינות ולא פעם מפתיעות. מדידות עדכניות מראות כי הקרחונים באנטרקטיקה נמסים בשנים האחרונות בקצב מואץ משחשבו החוקרים. ים אמונדסן שלחופי אנטרקטיקה – אגן (או מפרץ) מלא בקרח – הוא אזור קטן יחסית אך מתברר שהשפעתו על עליית מפלס מי הים דרמטית. המפרץ מכיל רבע מכל הקרח שנמס על פני כל כדור הארץ, ומה שיקרה לערי חוף הנמצאות בגובה פני הים או נמוך ממנו תלוי במידה רבה במה שיתרחש שם בעתיד. מוזר ככל שיישמע הדבר, הקרח שנמס באנטרקטיקה (שכידוע שוכנת בקוטב הדרומי) משפיע דווקא על צפון אירופה, ואילו הקרח שנמס בגרינלנד (שבצפון) משפיע על חצי הכדור הדרומי. תופעה זו קשורה לאפקט כוח המשיכה של כדור הארץ. זו הסיבה שהחוקרים מייחסים חשיבות רבה כל כך למתרחש באותו מפרץ.
המידע המעניין שהצטבר לאחרונה בעקבות מדידות לוויינים גילה לחוקרים תופעה נוספת שלא היו מודעים לה – התרוממות קרקע. הקרח, שמשקלו עצום, לוחץ בכוח על קרום כדור הארץ ומונע ממנו להתרומם כתוצאה מתהליכים טקטוניים שמתרחשים כל העת. ברגע שהקרח נמס, המשקל יורד, וקרום כדור הארץ חוזר להתרומם. כמובן לא מדובר בתנועה שנוכל להרגיש בה, בסך הכול כ-10 מילימטרים מדי שנה, אך במפרץ אמונדסן ההתרוממות היא פי ארבעה – כ-41 מ"מ בשנה – מה שמעיד על כך שקרום כדור הארץ באזור זה צמיגי הרבה פחות מכל המקומות האחרים שנחקרו. מובן שהחוקרים שלא היו מודעים להתרוממות הקרקע הדרמטית צריכים עכשיו לחשב מחדש את כמות הקרח שנמסה כי ההתרוממות הסוותה את הכמות האמיתית של קרח שהופשר. אך הגילוי החשוב ביותר קשור לאופן שבו האזור הזה נמס. כמות הקרח העצומה שבים אמונדסן נשענת על סלעי קרום כדור הארץ, ותהליך ההמסה מתרחש בכלל במעמקי הים, באזור המגע בין שכבת הקרח לסלעים. מי ים שחודרים למרווח בין שכבת הקרח לסלע יוצרים חיץ המאפשר לגושי קרח להחליק לכיוון הים הפתוח וכך להימס. אולם כעת, משהחוקרים גילו כי יש התרוממות קרקע מהירה כל כך באזור, ייתכן שקרום כדור הארץ יתרומם מהר מספיק כדי למנוע את כניסת מי הים אל מתחת למדף הקרח ובכך, באופן פרדוקסלי, יואט קצב ההמסה.