בכוכב הלכת ארץ – שאנו, בני האדם, חיים בו – יש יבשות ואוקיינוסים. אנו חיים בעיקר ביבשה, וקל לראות כיצד שינינו אותה כמעט לבלי הכר – בנינו ערים ותשתיות, עקרנו יערות בראשית ושינינו את שימושי הקרקע, וכל זאת בזמן קצר יחסית. האנושות מלבלבת אלפי שנים בלבד, והשינוי הולך ומאיץ ביתר שאת במאות השנים האחרונות, מאז תחילת העידן התעשייתי. אבל השפעת בני האדם איננה מוגבלת ליבשה: השפעתנו על האוקיינוסים, המכסים כ-70% משטח פני כדור הארץ, דרמטית לא פחות. פני האוקיינוסים אולי נראים אותו הדבר, כחולים עם קצת קצף וגלים, אבל בפנים מתחוללים שינויים בקצב חסר תקדים.
דו"ח בנושא מצב האוקיינוסים (State of the Ocean Report
) פורסם לאחרונה על ידי IPSO
– ארגון מדעי בין-לאומי שהוקם על מנת להעמיק את ההבנה על אודות מצב האוקיינוסים, ובפרט השתנותם עקב לחצים שונים המופעלים עליהם. מטרת הארגון להבין את השלכות השינויים על כדור הארץ כולו, ועל השירותים שהאדם מפיק מהאוקיינוסים – מזון למשל. פרופ' אלכס רו'גרס מאוניברסיטת אוקספורד, המנהל המדעי של הארגון והכותב הראשי של הדו"ח, מסכם:
"בריאות האוקיינוסים מידרדרת במהירות רבה משחשבנו. אנו עדים לשינויים גדולים יותר המתרחשים במהירות רבה יותר, וההשפעות עומדות בפתח. מצב זה צריך להדאיג מאוד את כולם, שכן כולם יושפעו מהשינויים ביכולתם של האוקיינוסים לתמוך בחיים על פני הכדור".
כמה גורמים מביאים לשינוי, וידו הארוכה של האדם בכל אחד ואחד מהם. ראשית, ההתחממות הגלובלית. כידוע, הגורם הראשי להתחממות הוא העלייה ברמות גזי החממה, ולמעשה עלינו להודות לאוקיינוסים שהם קולטים כ-30% מה-CO2 שנפלטים בתהליכי ייצור האנרגיה שלנו. ללא הספיגה באוקיינוסים אפקט החממה היה מתחזק והאטמוספרה ופני הקרקע היו מתחממים מהר הרבה יותר. אלא שאליה וקוץ בה: קליטת ה-CO2 הופכת את האוקיינוסים לחומציים יותר ויותר (PH נמוך יותר).
שנית, נמדדת ירידה הדרגתית בכמות החמצן במים. ירידה זו היא תוצר גם של ההתחממות הגלובלית, אבל גם של שטף של חומרים אורגניים, למשל שיירי מזון, המגיעים לאוקיינוסים בעיקר כחלק ממי שופכין לא מטופלים.
התוצאה המשולבת היא אוקיינוסים חמים יותר (ההתחממות הגלובלית לא פוסחת על האוקיינוסים עצמם), חומציים יותר, ובעלי מאפיינים כימיים שונים מבעבר – פחות חמצן. כל הנ"ל מאיימים על צורות חיים רבות עד כדי חשש מוחשי להכחדה מסיבית שלא הייתה כדוגמתה.
נוסיף לכך את דיג היתר, פועל יוצא של הביקוש הגואה למזון מן הים ושל השתכללות הטכנולוגיה שבידי הדייגים, ונקבל מערכות אקולוגיות שאינן בנות-קיימא לאורך זמן.
החוקרים מצביעים על שלושה כיווני פעילות עיקריים – עצירת ההתחממות הגלובלית; רגולציה ואכיפה להפיכת הדיג הבין-לאומי לבר קיימא; והקמת שמורות ימיות להגנה על המגוון הביולוגי הימי. לפני כמה שבועות כתבנו על מחקר אודות מצב הים התיכון, וגם במחקר זה בלטה המלצה דומה בנוגע לשמורות ימיות.
העלייה ברמת חומציות האוקיינוסים היא כאמור אחד האיומים העיקריים על המגוון הביולוגי ועל החיים באוקיינוסים, וממחקרים עולה כי קצב השינוי ברמת החומציות באוקיינוסים גבוה מכל שינוי אחר שאירע ב-300 מיליון השנים האחרונות, ובפרט קצב השינוי בעת ההתחממות במעבר מהעידן הגאולוגי Palaeocene לעידן האאוקן (עידן היונקים Eocene) לפני כ-55 מיליון שנה, שהביא להכחדה מסיבית של מיני חיים רבים ביבשה ובים.
על הסכנות מהעלייה ברמת חומציות האוקיינוסים נפרט עוד בפוסט ממוקד בנושא בשבוע הבא.
— — —