מבנה בית הכנסת

בתקופה הרומית-ביזנטית (המאות ה-7-3 לספירה), הפך הגליל – מקום הולדתו של ישו - למרכז החיים היהודיים בארץ ישראל. באותה עת, היו בתי הכנסת בארץ-ישראל הרבה יותר ממקום תפילה. הם היוו למעשה "תעודת זהות" של קהילה שסירבה להיעלם לאחר הרס בית המקדש בירושלים. באופן זה, הם שימשו כמרכזים קהילתיים, חברתיים ולעיתים גם מנהליים של היישובים היהודיים.

אחד המאפיינים המפתיעים של בתי הכנסת מתקופה זו הוא עושר העיטורים שבהם: רצפות פסיפס מרהיבות שהציגו לא רק סמלים יהודיים כמו המנורה, השופר וארבעת המינים, אלא לעיתים גם גלגל מזלות ודמויות מהמיתולוגיה הקלאסית - שילוב המעיד על המפגש המורכב בין התרבות היהודית לבין העולם ההלניסטי-רומי שסביבה.

וכך, לאורך מאות שנים, הקימו היהודים של אותה עת מבנים מרשימים בצפון ארץ-ישראל – בגליל, בגולן, בעמק יזרעאל, וכן בחבלי ארץ נוספים. היו אלו מבנים מרשימים, כשעיצובם ועושר הפסיפסים שבהם מעידים על חיוניות תרבותית ודתית יוצאת דופן, וזאת דווקא תחת שלטון כובש, ולעתים אף עוין.

מתחם בית הכנסת המצוי בחלק המרכזי של ראש הגבעה שבאתר חוקוק, מהווה למעשה את גולת הכותרת של חפירות המשלחת הארכיאולוגית. זהו בית כנסת מונומנטלי ורחב ידיים מטיפוס גלילי, הבנוי כבזיליקה - מבנה מוארך שתקרתו הקמורה נשענת על שורות של עמודים.

התקופה הרומית-ביזנטית
המבנה, ששטחו כ- 14 × 20 מטרים, מאכלס אולם רחב (אולם התווך) שלצדו אגפי משנה (סטראות) המופרדים בשורת עמודים שניצבו על קירות נמוכים (סטילובטים). פתח הכניסה פונה דרומה, לכיוון ירושלים, ולצידו משתרעת חצר רחבת ידיים. פתח נוסף, משוער, היה בקיר המזרחי של המבנה.

בית הכנסת – שהיה חבוי עמוק תחת שרידי הכפר הערבי יקוק - מתוארך למאה החמישית לספירה, והוא נבנה באבני גזית גדולות ומסותתות להפליא. הוא מעוטר בפריטים אדריכליים הכוללים עמודים מגולפים, פרסקאות צבעוניות ועיטורי סטוקו. רצפתו מציגה לראווה פסיפסים עוצרי נשימה שבהם מוצגות סצנות מקראיות וחוץ-מקראיות, וכן תיאורים מחיי היומיום.

 

שיינה אוקונל בוחנת פרסקו שהתגלה על בסיס עמוד מבית הכנסת. צילום: ג'ים הברמן, משלחת חפירות חוקוק

שלושת הקירות שעליהם הוצבו שורות העמודים, מפרידים בין החלל המרכזי והסיטראות (אגפי המשנה) - במזרח, בצפון ובמערב. רצפת האולם המרכזי נמוכה בכ-20 סנטימטרים ממפלס הרצפה בסיטראות. על רצפת הפסיפס בקצה הדרומי של האולם המרכזי, התגלו שתי אבני גזית הצמודות זו לזו. יחדיו, הן יצרו מדרגה העולה ממערב למזרח. אלו הם אולי שרידי בימה שפורקה בעת בניית מבנה הציבור המאוחר יותר, בימי הביניים.

 

בצהוב: גבולות בית הכנסת הרומי-ביזנטי. בשחור: גבולות בית הכנסת מימי הביניים.
צילום: Griffin Higher Photography

שלהי ימי הביניים
במאה ה־14, נבנה מעל המבנה הקדום מבנה חדש וגדול יותר, בו שולבו פריטים אדריכליים ששימשו את המבנה הקדום. גם מבנה זה זוהה כבית כנסת – היחיד המוכר בארץ מן התקופה הממלוכית – ולכן טמונה בו חשיבות רבה להבנת תולדות ההתיישבות היהודית בגליל.

באותו מבנה "חדש", נעשה שימוש חוזר בקירות המזרחי והצפוני של בית הכנסת הרומי-ביזנטי המקורי. בנוסף, שלושה פתחים הותקנו בקיר המזרחי, המבנה הורחב לכיוון מערב ודרום, ונקבעה בו רצפת חלוקים וטיח עבה ששימשו כתשתית לפסיפס - שרק קטעים קטנים ממנו השתמרו. מבנה זה בנוי אף הוא כבזיליקה, ובכל האזורים בו שאינם חופפים לגבולות בית הכנסת הקדום, צפויות להיערך חפירות בעתיד.

 

צילום: Griffin Higher Photography

ומעבר לכל אלו, וכפי שנרמז קודם לכן, הסיפור הגדול באמת של בית הכנסת הקדום של חוקוק מסתתר ברצפתו – בדמות פסיפסים צבעוניים ומרהיבים השופכים אור על עולמה התרבותי העשיר של הקהילה שחיה כאן לפני כ־1,600 שנים.

מתי ומדוע הפסיק המבנה לשמש כבית כנסת? נכון להיום, התשובה לכך אינה ידועה ונותרה בגדר תעלומה. שרידיו אינם מציגים כל סימן להרס על ידי שריפה, כפי שאירע לא אחת בבתי כנסת אחרים מאותה עת. ייתכן שהפסיפסים ניזוקו בהתמוטטות המבנה, אולי כתוצאה מרעידת אדמה שאירעה לאחר נטישתו.

***
אך תעלומה זו מרתקת לא פחות מסיפור הגילוי המפתיע של בית הכנסת עצמו. כאמור, בית הכנסת הקדום נחשף בפרויקט שבניהולה של פרופ' ג'ודי מגנס מאוניברסיטת צפון קרולינה בצ'אפל היל. בראיון שהעניקה למגזין נשיונל ג'יאוגרפיק, סיפרה פרופ' מגנס על הגילוי המפתיע של חלק מקיר בית הכנסת, כבר בעונת החפירה הראשונה שלה באתר (2011). לדבריה, בחפירה זו לא התאפשר שימוש ברדאר חודר-קרקע בכדי לגלות את מאפייני האתר הקדום, וזאת מאחר שמבנה בית הכנסת כוסה בהריסות שנערמו עליו על ידי דחפור בשנת 1948. "גילינו אותו ממש בהתחלה [של החפירות]. זה היה מזל!", סיפרה באותו ראיון.

פרופ' ג'ודי מגנס במהלך החפירות. צילום: ג'ים הברמן, משלחת חפירות חוקוק

במשלחת החפירה הבינלאומית השתתפו חוקרים רבים, בהם מומחים מתחומי השימור, האדריכלות והפסיפסים, וכן סטודנטים ומתנדבים, חלקם מהקהילות הסמוכות. אדריכל הפרויקט של ד"ר ג'ודי מגנס, האמון על שחזור המבנה, הוא ד"ר מרטין וולס (Martin Wells), מאוסטין קולג' (Department of Classical and Modern Languages Austin College). משלחת זו חשפה כמעט את כל שטחו של בית הכנסת הביזנטי ואת מרבית החצר שהשתרעה ממזרח לו.

 

מרטין וולס בוחן פריט אדריכלי בבית הכנסת. צילום: שועה קיסילביץ

במהלך 2026, תתבצע חפירה של קטע שנותר בפינה הצפונית-מזרחית של בית הכנסת על ידי רשות העתיקות, במסגרת פרויקט הפיתוח הנוכחי המתקיים בניהול מכון אולברייט ובמימון שגרירות ארה"ב ומחלקת המדינה האמריקאית, בה צפויים להיחשף פסיפסים נוספים.

מרתק לגלות כי פרויקט חוקוק הנוכחי כולל חשיפה, שימור וסריקה דיגיטלית של המבנה הקדום, לטובת שחזור עתידי בתלת-ממד. יש למה לצפות!