אוקטובר 2013: להרגיש אימפריה בשוני

מרחבת החנייה התחתונה נצעד בשביל כורכר המתפצל שמאלה ונטפס מעט עד שנגיע לאנדרטה מיוחדת עשויה ברזל וצבועה תכלת המורכבת מארבעה שברים – האנדרטה לזכרם של פורצי כלא עכו.

ב-1947 שוני הייתה בית ספר למפקדים ובסיס מבצעי של הארגון הצבאי הלאומי (האצ"ל). מכאן יצא ב-4 במאי 1947 כוח האצ"ל בפיקודו של דב כהן ("שמשון") לפעולה נועזת של שחרור לוחמי מחתרת שהיו כלואים בין חומות מבצר עכו. כלא עכו נשמר היטב בידי הבריטים, ולכן הפעולה חייבה את הלוחמים בתכנון מוקפד ובאומץ לב. הם הצליחו – החומות נפרצו! 41 לוחמים שבויים שוחררו, אבל תשעה מהלוחמים נהרגו, בהם גם מפקד היחידה דב כהן. שלושה לוחמים נשבו על ידי הבריטים ונידונו למוות. הם הועלו לגרדום כשלושה חודשים לאחר מכן.

האנדרטה היפהפייה, שיצרה הפסלת איילת ביתן-שלונסקי, מדמה זוג עמודי תלייה. במבט מרחוק ובזווית מסוימת ארבעת חלקי התכלת מתחברים לצורת מגן דוד. מסביב לאנדרטה, על הדשא בחצי עיגול, מונחות אבני הראש האמיתיות שהובאו מקברי 13 הלוחמים.

בתקופה הרומית, במאות השנייה והשלישית לספירה, היה שוני אתר שוקק חיים של נופש ותיירות, אשר אליו נהגו לבוא תושבי העיר קיסריה. התגלה כאן תיאטרון רומי מושלם, עם מושבים, קמרונות ומבנים נוספים שהתפתחו מסביבו – מלון נופש פעיל, בריכה, מזרקות מים ומרחצאות. עוד התגלו כאן בית בד, מחסנים, חדרי מגורים ופסיפסים צבעוניים וגם ממצאים קטנים יותר, כמו כלי חרס, פסלים ומטבעות מתקופות שונות. חלק מהממצאים תוכלו לראות בסיור חופשי בפארק וחלק מוצגים רק בתוך המוזיאון הארכיאולוגי שבאחריות קק"ל (המוזיאון סגור כרגע לקהל הרחב). כל מה שנחפר ונמצא כאן בפארק מעיד על אופי המקום ופעילותו עד ימינו.

 

רוב הספסלים הנראים כיום בתיאטרון משוחזרים, למעט שורות ספסלי האבן הראשונות, אשר שימשו את אורחי הכבוד. לעומת זאת, כל אריחי האורכסטרה – היא הרחבה שלפני הבמה, ששימשה את מקהלת התיאטרון – מקוריים!

גם שוק גדול התקיים ממש כאן, מעבר לכביש. מים נקיים ושפע של סחורות – ירקות ופירות טריים, הגיעו למעשה מן הבקעה הפורייה הזו של בנימינה. דרך סלולה חיברה את העיר קיסריה לשוק ולאתר הפעילויות והבילוי שגדל והתפתח כאן סביב מבנה התיאטרון.

למה דווקא שוני? שוני נהנתה מריבוי מים שמקורם בנחל תנינים ובמעיינות הסמוכים והשופעים, וביניהם עין צור. בעבר נאספו כל המים מהנחל, מעין צור ומשבע בארות המים האחרות (שאותן לא ניתן לראות היום) לתוך ברכה ענקית, שאליה נהגו לבוא התושבים הפגאניים, לקיים טקסים ואירועים שונים וביניהם חגיגות חודש מאי – האביב, חגיגות המיומאס הידועות. כמובן שהיהודים לא נהגו לבוא לאירועים האלו, שנחשבו לפרובוקטיביים ומופקרים.

בבריכה הענקית הזו נמצא היום גן הפסלים שבו מוצג האוסף שתרמו בני משפחת הפסל אחיעם שושני ז"ל לקק"ל.