שרידי דרך רומית
הרומאים הקפידו על סלילת דרכים ותחזוקתן ברחבי האימפריה שלהם. הדרכים נועדו להקל על הגייסות הרומאיים לנוע ממקום למקום ולפיתוח המסחר. בו בזמן, הרומאים ניצלו את הדרכים גם להמחיש את עוצמת שלטונם. באבני המיל שהוצבו לאורך הדרכים נחקקו כתובות המפארות את הקיסרים שבזמנם הותקנה דרך כלשהי או זכתה לשיפוץ.
הדֶרך הרומית שעברה בשביל הנגיש שלנו קישרה בין עכו, ציפורי ומשם לכפר לגיו, (ליד צומת מגידו), מקום שבו חנה מחנה הלגיון הרומי השישי. מכאן אפשר היה להמשיך דרך תל יזרעאל לבית שאן, או לדרום הכנרת ומשם לגולן. הדרך הזו הייתה אחד מצירי התנועה החשובים בארץ ישראל באותם ימים.
המערה
מנקודת התצפית יש לשוב לשביל ולהמשיך מזרחה. כמה דקות צעידה מביאות אותנו אל מערה ואל סיפון עץ שנבנה לפני פתחה. בשנת 2001, לקראת פיתוח השביל, ערכה רשות העתיקות חפירות הצלה בחורבת שמשית. מהחפירות עולה שהמערה הייתה מיושבת מתקופת הברזל (מאה 10 לפנה"ס) עד ראשית התקופה הביזנטית (מאה 4 לספירה) ומהתקופה הממלוכית (מאה 15) ואילך. במקומות אחרים בחורבה התגלו שרידים מתקופת הברונזה התיכונה 2 (1750¬-1550 לפנה"ס).
הגת
מעבר למערה השביל נכנס ליער קק"ל המעורב באלוני תבור. צל העצים והשביל המתפתל ביניהם יוצרים אווירה קסומה. כעבור מרחק לא רב השביל מגיע לשרידי גת גדולה החצובה בסלע. גת היא מתקן שבו דרכו על ענבים כדי להפיק מהם את התירוש. משם היה עובר הנוזל להתססה ביקב לקראת הפיכתו ליין. אפשר להבחין היטב במשטח הדריכה וב"משפך" שדרכו זרם התירוש אל בור חצוב, שם נאסף לכדים.