יולי 2021: פארק גורן ונחל כזיב

פארק גורן שוכן בגדה הצפונית של נחל כזיב. שוליו הדרומיים מתנשאים מעל ראש מתלול אדיר, הנוחת היישר אל נחל כזיב. מראש המתלול נשקפים הנופים המרהיבים של שמורת נחל כזיב ושל הגליל המערבי. במדרון התלול שמול הפארק מתנוסס המבצר הצלבני מונפור מבין עצי החורש הירוק.
קק"ל החלה בטיפוח פארק גורן בשנת 1963. בפארק, המשתרע על פני כ-2,000 דונם, יש שבילי טיול מסומנים, מצפורים ואתרי עבר. קק"ל הציבה בו חניונים לשהייה ביום וחניוני לילה, ברזים למי שתייה ושני מבני שירותים. דרך נוף מתאימה לכל רכב עוברת בין החניונים ובין אתרי הפארק.
פארק גורן הוא בסיס יציאה אידיאלי לטיולים רגליים בשמורת נחל כזיב ובמבצר מונפור. בחורף ובאביב מתכסים המדרונות בפריחה מרהיבה, ועם קצת מזל, תוכלו לצפות כאן ביחמור הפרסי – מין אייל ששוחרר לטבע והשתלב היטב בסביבה. לנוכח כל אלה אין פלא שפארק גורן הוא אחד ממוקדי הטיולים החשובים בישראל.
לפני הטיול תפסו פינת צל וקראו מעט על האלון המצוי והיחמור. האלון המצוי ילווה אתכם לאורך כל הטיול. כדי לראות יחמורים מומלץ להצטייד בטיפת מזל.

עונה מומלצת: כל השנה.


משך הטיול: פארק גורן: גמיש, תלוי במשך הבילוי בפארק. מסלול ההליכה לעין טמיר וחזרה: כארבע שעות.

מתאים ל: פארק גורן – לכל המשפחה. עין טמיר – מסלול הלוך ושוב למשפחות מיטיבות לכת, כולל שבילים תלולים במורד לנחל כזיב ובמעלה ממנו.

נקודת מוצא וסיום: הכניסה לפארק גורן מכביש הצפון, כ-900 מ' ממזרח לקיבוץ אילון, כביש 899 בין סימני ק"מ 11–12 (ווייז: פארק גורן).

חניוני לילה: בפארק גורן ישנם חמישה חניוני לילה.
קבוצות חייבות בתיאום מראש: אזור גליל מערבי, טלפון: 04-9950102,PninaLev@kkl.org.il

להורדת מפה - הקליקו כאן

דרך הנוף של הפארק, שאורכה כשמונה ק"מ, עבירה לרכב פרטי ולאוטובוסים. הדרך מקיפה את הפארק כולו ומעניקה גישה לאתרי הפארק, לחניונים ולשבילי הטיול ברגל. לאורך הדרך תעברו באתרים שונים:

שביל הבולענים: זהו שביל מעגלי שאורכו כ-500 מ'. הכניסה לשביל נמצאת בצד דרך הנוף, כ-200 מ' מדרום למבואה הראשית. השביל מסומן בסימון אדום והוא מסתיים בדרך הנוף, סמוך מאוד לנקודת המוצא.
השביל עובר בצל עצי חורש טבעי ובין מקבץ יפה של בולענים. בולען הוא בור ניקוז טבעי שנפער בקרקע. הבולענים בגליל נוצרים באזורים הבנויים סלעי גיר. מי הגשם מתעשרים בקרקע בפחמן דו חמצני והחומצה שנוצרת ממסה לאט לאט את הסלעים ויוצרת בהם חללים. לאחר יצירת הבור נבלעים בו מי הגשם ומכאן השם בולען.

מצפה מונפור: מצפור מונפור שוכן כ-1.7 ק"מ מהמבואה. שביל קצר ונגיש לאנשים בעלי מוגבלויות בתנועה מוביל מרחבת החניה של חניון המצפור למרפסת תצפית המעניקה מבט מרהיב על המדרונות התלולים והירוקים של נחל כזיב. ממש מול המצפור, בגדתו הדרומית של הנחל, נראה המבצר הצלבני מונפור.
ליד המצפור יש שירותים נגישים.

חניון הזיתים ומצד עין טמיר: החניון הקטן והנעים שוכן בין עצי זית, בקצה המזרחי של דרך הנוף, כשלושה ק"מ ממזרח למצפור מונפור. סמוך לחניון נמצאים שרידי מבנה גדול, בנוי אבנים מבלתי מהוקצעות. שרידי קירות האבן שבין החניון ומצוק נחל כזיב שייכים לארמון מבוצר מתקופת הברונזה התיכונה (המאות ה-18 וה-17 לפנה"ס). המקום ידוע כיום בשם מצד עין טמיר, על שם המעיין שנובע למרגלותיו בנחל כזיב.

אנחנו רגילים לקרוא לאלון המצוי עץ, אבל נראה כי בדרך כלל התואר שיח גדול יאה לו יותר. אלון מצוי, בתנאי הטבע הישראליים, נוטה להצמיח ענפים ראשיים אחדים ולא גזע אחד. הסיבה לכך היא, כנראה, שהצמח נאלץ לשרוד בארץ ישראל בתנאים של שריפות, כריתה ורעייה חזקים. במצב הזה מתעוררים ניצנים רדומים מצוואר השורש ומצמיחים ענפים רבים. אלון באלון נפגש והתוצאה היא סבך בלתי עביר לאדם.
בפארק גורן עשתה קק"ל מעשה והתערבה בחיי האלונים. הענפים התחתונים נגזמו והעצים עוצבו כך שיש להם גזע מרכזי אחד. התוצאה היא שלאלונים נוצר נוף מכובד ושיש מרחקים בין העצים. אפשר לשים ביניהם שולחנות פיקניק וליהנות. כך נוצר נופו של פארק גורן.

מאז שהסתיימה תקופת הקרח האחרונה, לפני כ-12,000 שנה, שוטטו יחמורים במזרח התיכון ובכלל זה גם בארץ ישראל. היחמור הוא אייל גדול למדי, שגובהו כ-1.2 מ'. הזכרים מגדלים קרניים מסועפות ומשירים אותן בחודש פברואר, מדי שנה בשנה. מיד אחר כך מתחילות לצמוח קרניים חדשות, מסועפות יותר מהשנה הקודמת.

בימי קדם היחמור ניצוד כדי להיזון מבשרו ולנצל את עורותיו לביגוד. באתרים ארכיאולוגיים נמצאו שרידים רבים של עצמות יחמור, המעידים שבשרם נאכל. בעל חיים בשם יחמור נזכר במקרא ככשר (דברים יד, 5), אך אין ביטחון שבעל החיים הנקרא יחמור בימינו הוא זה שהתורה מכוונת אליו.

בעקבות ציד פרוע נכחד במאה ה-19 היחמור האירופי מארץ ישראל. רשות הטבע והגנים שאפה להשיב את היחמור לנופי הארץ והשיגה בדרך לא דרך כמה פרטים של מין קרוב של היחמור האירופי, הלא הוא היחמור הפרסי. ארבע נקבות יחמור הובאו לשגרירות ישראל בטהרן בימי הדמדומים של נפילת השאה הפרסי. משם, באמצעות ניירות מזויפים, הועלו הנקבות למטוס אל על האחרון שעזב את טהרן והגיעו לחי בר כרמל. זכר יחמור הובא מגן חיות בגרמניה והחלה דרכו של גרעין רבייה, שממנו שוחררו יחמורים לחופשי בנחל כזיב ובנחל שורק. אוכלוסייתם משגשגת ונראה כי הם נקלטו היטב.