מלבד רעייה, לפחות ביערות קק"ל שבנגב המערבי, יש עוד גורמים המשפיעים על עוצמת הפריחה של הכלניות. גורם נוסף הוא צפיפות העצים. לא קל לגדל יערות בנגב ובמשך השנים חלה תמותה של חלק מהעצים, בעיקר בגלל שנים שחונות. ככל שהשטח נפתח יותר, התרבו בו הכלניות.
תופעה נוספת שמשפיעה על תפוצת הכלניות היא אופן הכנת השטח לקראת נטיעה. כדי להגביר את קליטת העצים נהוג ליצור בשטח תלמים. בשקעים שנוצרים לאורך התלמים מצטברים יותר מים, ושם גם יש ריכוזים גדולים יותר של כלניות. זרעי הכלניות קלים מאוד והם נפוצים ברוח (פרח כלנית מייצר כ-200 זרעים). באזור שבו יש תלמים, ייעצרו מרבית הזרעים בשקעים.
ועוד כמה דברים מעניינים על הפרח של המדינה. כלנית היא צמח פקעת.
בקיץ, בתום עונת הצימוח, ולאחר שהחלקים העל-אדמתיים של הכלנית נבלו, מתייבשת הפקעת של הכלנית כמעט לגמרי ומחכה בסבלנות לעונה הגשומה. פקעת של כלנית חיה בין 8 ל-9 שנים, אך היא עשויה להשתנץ ו"ללדת" פקעות צעירות שמתחילות את חייהן כאילו מבראשית.
רק לאחר גשם ראוי לשמו, שהרטיב היטב את הקרקע, הפקעת סופגת די מים ומתעוררת. אמנם המים אינם הגורם היחיד המעורר את הצמח לפרוח, אבל להרטבה משמעותית בתחילת העונה יש השפעה על הקדמת הפריחה. כלניות פורחות, בדרך כלל, כ-60 יום לאחר שהקרקע נרטבת בצורה ניכרת. יכול להיות שבמקומות שבהם מעוניינים לשמר מרבדים גדולים של כלניות ושל צמחי בר עשבוניים, כדאי לנטוע יערות דלילים יחסית ולאפשר לצמחייה הטבעית לבוא לידי ביטוי. דווקא שטחי היערות של קק"ל הפזורים בנגב המערבי מעניקים הזדמנות יפה לשימור צמחייה טבעית.