נקודת המוצא למסלול הארוך הוא חניון קק"ל על שם הרב גרשון הדס ורעייתו חנה. החניון מצויד במתקני שעשועים. בצד החניון נמצא בית אבן מימי המנדט, ששימש את היערנים באזור. בתים מסוג זה זכו לתואר "בית היערן". קק"ל שיפצה את הבית הזה ובתים אחרים מסוגו ברחבי הארץ.
יורדים בדרך עפר מסומנת ירוק המתעקלת מיד שמאלה ויוצאת מתחומי היער הנטוע אל חורש טבעי. כחצי קילומטר מנקודת המוצא אנו פוגשים דרך מסומנת אדום. נצעד בדרך "האדומה", היורדת לעבר נחל דולב וחושפת תוך כדי כך את נופי בית שמש ההולכת ונבנית.
הדרך האדומה מצטלבת עם שביל מסומן שחור, החוצה אותה מימין לשמאל. מי שמטייל במסלול המעגלי הקצר בא בשביל השחור מימין, וחוסך כ-1.5 ק"מ הליכה לכל כיוון (ראו בהנחיות שבסוף המסלול).
השלט של רשות הטבע והגנים מכריז שמכאן ודרומה משתרעת שמורת נחל דולב. טוב ויפה. נטפס מעט בשביל השחור, נעבור מתחת לקו מתח גבוה ונרד בעיקולי השביל אל עמק רחב שבו צומח כרם גפנים גדול. העמק הזה איננו אלא חלק מערוצו העילי של נחל דולב.
השביל "השחור" מגיע עד לגדר הכרם ומיד פונה במורד נחל דולב. נחל דולב משמר את נופי הרי ירושלים במיטבם. הוא מתפאר בחורש מפותח וסבוך של אלון מצוי ומלוויו, ובהם אלות מסטיק, עצי לבנה וקטלב ושיחי לוטם רבים. מפעם לפעם נראים בערוץ הנחל שרידי ריצוף אבן או שרידים של טרסה בנויה. זה מה שנותר משביל קדום שעבר בנחל. ייתכן שזהו נתיב שהסתעף מהדרך הראשית, שירדה מירושלים לעמק האלה, וירד היישר לבית שמש. אם אכן הדבר נכון, לפנינו שריד מנתיב תחבורה שפעל בתקופה הרומית.
נצעד בערוץ, בעקבות השביל המסומן שחור, אך הנתיב הקדום עולה לגדה הצפונית ושב לערוץ ליד עין דולב. המעיין נמצא ממערב לטרסות ישנות באפיק המתרחב לעמק קטן ויפה. המעיין נחבא מאחורי שיח של אלת המסטיק ובשנים האחרונות גם כמעט אינו נובע. כדי להגיע אליו צריך לרדת כמה מדרגות לפיר מלבני מדופן אבן. גם אם לא תמצאו את המקום, כדאי לזכור שהעילה לטיול שלנו היא הנופים והחורש ולא המעיין.
מהמעיין הולך ערוץ הנחל ונעשה צר לאורך כחצי קילומטר. החורש הסבוך מצל כאן יפה על השביל. אחר כך הערוץ מתחיל להיפתח ולעבור במעין "שער" טבעי. הנחל פורץ לו דרך בין כתפיים העשויות משכבות סלעי גיר הצונחות בתלילות מערבה. זהו הקצה של הרי יהודה, הנושק אל גבעות השפלה הרכות. כתפי הנחל מכוסים בבתה של סירה קוצנית, מעוטרת בנוף דליל של עצים.
השביל "השחור" עובר ליד טרסה גדולה, שבה נטועים עצי זית. ליד עץ חרוב בודד נפגוש דרך מסומנת אדום, הפונה צפונה (ימינה). עברנו עד כה כ-6 ק"מ. מי שבוחר במסלול החד-כיווני ממשיך במורד הדרך עוד כ-800 מ' (ללא סימון), אל כביש 3855, הנראה מכאן היטב. מעבר לו מתרוממים השיכונים החדשים של בית שמש.
נמשיך בדרך המסומנת אדום ונטפס קלות אל הטרסות היפות שנותרו מהכפר הגדול דיר אבאן. שמעו של הכפר יצא לשמצה ביישוב העברי. במאורעות תרפ"ט (1929) תקפו תושבי הכפר את המושבה הר-טוב ואילצו את התושבים לסגת לתחנת הרכבת של בית שמש (שנקראה אז תחנת דיר אבאן) ומשם ברכבת ליפו. מבעד לחלונות יכלו לראות את בתיהם עולים באש.
הכפר דיר אבאן נכבש במלחמת העצמאות ב-21 באוקטובר 1948, במסגרת מבצע "ההר". מכאן והלאה נעפיל בדרך "האדומה". היא עוברת ליד שרידים של בתי הכפר ומערות חצובות ששימשו כמחסנים. בטרסות נותרו עוד עצי זית, שקד וברוש, המלווים את השביל גם במעלה הדרך העולה במדרון שבו נטוע יער בר גיורה.
מכאן והלאה עלינו "לשלם" את מכסת הגובה שהרווחנו במורד נחל דולב. הדרך "האדומה" פוגשת בדרך "כחולה" (שפונה שמאלה למושב מחסיה), אך אנו נטפס עוד 2 ק"מ כדי להגיע לנקודת המפגש עם הדרך המסומנת שחור, שהכרנו בתחילת הטיול. מי שהשאיר כאן את הרכב, סיים את הטיול. מי שטייל במסלול הארוך, משרך את דרכו עוד 1.6 ק"מ במעלה התלול ומגיע בחזרה לחניון גרשון וחנה הדס, שם מחכה לו הרכב.