נתחיל מן השורה התחתונה – ייתכן מאד שברגע זה ממש גופכם מתמלא לאיטו במיקרו פלסטיק.
עכשיו, אחרי שלכדנו את תשומת לבכם, אפשר להיכנס לעובי הקורה ולהבין מהו מיקרו פלסטיק ולמה אנחנו צריכים לחשוש ממנו.
ובכן, על פי הגדרה, כל חלקיק פלסטיק שגודלו קטן מ-5 מ"מ, ראוי להיקרא מיקרו פלסטיק. אך בפועל, החלקיקים שטורדים את מנוחתם של מומחי סביבה ובריאות ברחבי העולם, קטנים הרבה יותר. הרבה הרבה יותר. כל כך קטנים עד שלמעשה לא תבחינו בהם בעין בלתי מזוינת. וזה גם מה שהופך אותם למסוכנים כל כך…
life in plastic it's fantastic כתבה הזמרת Aqua בשירה "ברבי" וקיפלה במשפט אחד את המציאות בה אנו חיים. כן, פלסטיק הוא חלק בלתי נפרד מחיינו ולמעשה מקיף אותנו מכל עבר. כבר בעת העתיקה עשו בני האדם שימוש בשרפי עצים ושעוות ממקור צמחי וזה למעשה היה הפלסטיק הקדום, אך רק בראשית המלה ה-19, כשהומצא (לגמרי במקרה) תהליך הגיפור, חלה פריצת הדרך המשמעותית ובשנת 1862 במסגרת התערוכה גדולה בלונדון, הציג אלכסנדר פרקס את ה"שנהב סינתטי" שהוא האב הקדמון של הפלסטיק אותו אנו מכירים כיום. במהלך השנים השתכללו טכניקות הייצור, כמו גם היכולת לרקוח תרכובות חדשות, מה ששיפר את תכונותיו של הפלסטיק לשמחתם הרבה של התעשיינים והצרכנים, אך בה בעת, כל אותן תכונות שהופכות את הפלסטיק לחומר גלם כל כך נהדר וזמין, גורמות לו גם להיות אחד האויבים המרים של איכות הסביבה. עמידותו הגדולה בפני בלייה טבעית, מחירו הנמוך והעובדה שהוא כל כך נפוץ, גורמת לו להציף את העולם, תרתי משמע.
הפלסטיק הוא יריב עקשן. אם לא דואגים למחזר אותו, הוא מצטבר ומצטבר ומסרב להתפרק וכך הופך לנטל סביבתי אדיר. הזכרנו כאן כבר בעבר את אי הפלסטיק שמשייט לו באוקיינוס וגודלו כגודל מדינת טקסס בארה"ב (כ 700,000 קמ"ר)! אך כעת מסתבר שהפלסטיק, כמו אותו גולם שקם על יוצרו, "מצא" דרך חדשה לנקום בנו, אך הפעם, לא בגודל קולוסאלי, כי אם באמצעות פתיתים כל כך קטנים, שאפילו לא ניתן לראות בעין. והפתיתים הללו (שמגיעים בכל מיני צורות – עגולים, שטוחים ודמויי שערה), נמצאים בכל מקום! הם נמצאים במים, באדמה וכן, בשל גודלם והעובדה שהם קלים מן האוויר – גם באוויר שאנו נושמים.
כן, אלפי טונות של מיקרו פלסטיק נופלות עלינו מן השמים. גם אם אתם לא רואים אותם ולא חשים בהם (כרגע), דעו שהם כאן… אבל הם לא מגיעים רק למערכת הנשימה שלנו, אלא גם אל מערכת העיכול, שכן בבשר הדגים ואפילו בעלי החיים האחרים שאנו אוכלים, התגלה מיקרו פלסטיק…
תודו שעצם הרעיון שגופנו מלא בחלקיקים הללו, גורם לתחושה לא נעימה, אבל בואו נודה, הרי לא שמעתם על אף אחד שהגיע לבית חולים ומת לא עלנו בגלל מיקרו פלסטיק… אז למה אנחנו צריכים לחשוש בעצם?
ובכן, נכון הוא שאין עדיין מספיק מחקרים בנושא, אך אין ויכוח על כך שגופים זרים בכלל ופלסטיק בפרט, שנכנסים לגופנו, יכולים לגרום ללא מעט צרות. הפלסטיק, כחומר שלא מתפרק מעצמו על פי רוב, עלול לגרום לתופעות כמו דלקות, הצטלקויות וחסימת דרכי אוויר קטנות במערכת הנשימה. חלקי פלסטיק שנכנסים למערכת העיכול יכולים לגרום גם הם לדלקות ולחסימות, ובחלק מן המקרים אף לבעיות קשות יותר, אם הם מכילים (והם לא פעם בהחלט מכילים) חומרים החשודים כמסרטנים.
גם מבחינה סביבתית, מדובר בצרה של ממש וסביר להניח שככל שיוקדשו יותר משאבים לחקר הנושא, יתבררו עוד ועוד עובדות לא מעודדות. ואם לא די בכל אלו, הרי שמחקר עכשווי מגלה שהתפרצות מגפת הקורונה, החריפה את המצב מן הטעם הפשוט שהמסכות בהן אנו עושים שימוש, הן מקור להרבה מאד מיקרו פלסטיק…
אז מה עושים? ובכן, כולנו נושאים עיניים אל קברניטי העולם בתקווה שיבינו את הסכנה, יחוקקו חוקים וימצאו את הדרך בהיבט הגלובאלי להילחם בה, ובינתיים, נוכל אנחנו, הקטנים, לצמצם ככל הניתן את השימוש בפלסטיק ולהקפיד על מחזורו.