לצערנו זו תופעה מוכרת – טבע יפהפה שמופרע על ידי פסולת וזיהום. ותופעה מצערת זו כמובן לא ייחודית לישראל – בכל העולם בני אדם משליכים פסולת באופן לא חוקי בשטחים פתוחים ביערות, וארגוני סביבה שונים מארגנים פעילויות כמו "יום הניקיון הבינלאומי", שמטרתן להעלות את המודעות ולפעול נגד התופעה.

נהוג לחלק את הפסולת בשטחים פתוחים לשני סוגים. הראשון הוא אשפה ביתית, כלומר עטיפות, כלים חד פעמיים, בקבוקים ופסולת נוספת שמטיילים משאירים במהלך הטיול או אחרי הפיקניק שערכו ביער.

הסוג השני הוא פסולת תעשייתית – גרוטאות רכב, צמיגים, חומרי בניין ופסולת בניין. אלה, לדברי עמיקם ריקלין, לשעבר מנהל יחידת הפיקוח של קק"ל, מושלכים ביערות על ידי קבלנים שמנסים לחסוך את עלות ההטמנה במטמנות מוסדרות. "כיוון שעלות ההטמנה גבוהה מאוד אנשים עושים דין לעצמם – ובמקום לזרוק במטמנה זורקים ביערות. בפרויקטים גדולים של בנייה הקבלן צריך להביא קבלה ממטמנה בעבור כל משאית של פסולת, אבל במקרים של שיפוצים כאלו ואחרים האשפה פעמים רבות מגיעה לשטחים פתוחים, כי שיפוצניקים לא חייבים להגיש קבלה. יערות הם השטחים הפתוחים הפופולריים ביותר להשלכת פסולת, כי העצים מסתירים הכול".

יש יערות שסובלים יותר מהתופעה?

"בדרך כלל אלו יערות שנמצאים בתחומי יישובים או בגבול היישוב. הבעיה מחריפה אם ליישוב אין מטמנות מוסדרות, ואז הפסולת שמגיעה ליער היא לא רק פסולת מוצקה, אלא גם אשפה ביתית רבה. הפעילות הבלתי-חוקית הזאת מתרחשת בלילה, ואי-אפשר לתפוס את האדם ברגע המעשה כי אי-אפשר להעמיד פקח על כל מטר רבוע ביער".

אז איך כן אפשר להילחם בתופעה?

"לפי חוק שמירת הניקיון, לפקחי קק"ל יש סמכות לחקור את העבירה – ואנחנו אכן חוקרים. ברגע שאנחנו מגלים מיהו הגורם שהפסולת שייכת לו, אנחנו יוצרים איתו קשר, אפשר לדרוש ממנו שיבוא לנקות את האזור ואפשר גם לקנוס אותו ולהעמיד אותו לדין".

חשוב להדגיש – לא רק לקק"ל יש סמכות לסייע באכיפת החוק. כל אזרח מעל גיל 16 יכול להצטרף למערך נאמני הניקיון של המשרד להגנת הסביבה ולדווח על עבירות חוק שמירת הניקיון. הקנסות למזהמים יכולים להגיע גם לעשרות אלפי שקלים ובמקרים קיצוניים החוק אף מתיר מאסר.

ריקלין כועס על העבריינים, אך שומר על אופטימיות ומציע פתרונות: "בשנים האחרונות אני רואה ירידה בכמות הפסולת המושלכת בהשוואה למה שהיה לפני 10­–12 שנים. אולי בגלל המודעות שעלתה, אולי בגלל הקנסות, אולי שילוב בין הגורמים. למרות הירידה זו עדיין מכת מדינה ועדיין לא מצאו את המערכת שתוכל לתת פתרון אמיתי ויעיל. מספר הכניסות ליערות הוא כמעט בלתי-מוגבל, וקל יחסית להיכנס ולהשליך פסולת ללא רישיון בהסתר, מתחת לחופת העצים. אחד הפתרונות יכול להיות לאפשר כניסה ליער ממספר מצומצם של דרכים, בדומה לשמורות טבע. זהו כמובן עניין שצריך להיות חלק מחקיקה. אם זה יקרה, אפשר יהיה לפקח על אותן דרכים באמצעים אלקטרוניים ולראות אם משאית נכנסה עם אשפה ויצאה ללא אשפה. זוהי גישה אישית שלי ואני מקווה שיקבלו אותה".

העלאת המודעות, ענישה, אכיפה או שילוב של כולם – אנחנו מקווים שהתופעה הזאת תלך ותיעלם. ואם אתם נתקלים במשליכי פסולת ביערות אתם מוזמנים לדווח לנו במוקד "קו ליער" 1-800-350-550, ואנחנו ננסה למצוא אותם ולהגיש נגדם תלונה.