בין 1994 ל-2006 נמדדה עלייה של 1.5% בשנה בזרימת המים בנהרות העולם. 1.5% נשמעים מעט, אבל האמת היא שמדובר בשינוי שמצטבר במהירות לממדים מפחידים. העלייה בכמות הזרימה באה כתוצאה מעלייה בכמות הגשם (מה שמסביר חצי מהשינוי), מהפשרת הקרחונים, מעלייה בנגר עקב הבטון שאנחנו שופכים על האדמה, ומהשינוי במאפייני הגשמים (יותר גשם בפחות ימים, ולכן יותר זרימה ופחות חלחול).
הפער בין הזרימה בנהרות לכמות הגשמים, לצד "התרחבות" מי האוקיינוסים עקב התחממותם, הוא שמביא לעליית פני הים. עלייה של כמטר אחד בגובה פני הים היא תרחיש אפשרי, ויש אומרים אף צפוי, למאה ה-21. נוסף על כך, השינויים במאפייני הגשמים (יותר אירועי קיצון) הם שמעלים את כמות ועוצמת השיטפונות.
לשינויים כאלו יש להיערך. אתם בטח זוכרים את השיטפון באיילון, ואת הוויכוח אם לבנות את התשתית ל"שיטפון אחד ב-100 שנה" או "שיטפון אחת ל-50 שנה". ובכן, מה שקרה הוא שהסרגל השתנה. מה שאתמול היה צפוי אחת לכך וכך שנים, יקרה מחר בתדירות גבוהה בהרבה. כולנו זוכרים מה עבר על הנגב בחורף האחרון, ואיזה שיטפון הציף את פקיסטן לפני חודשים ספורים.
כך למשל, כדי להקדים תרופה למכה ולצמצם את נזקי השיטפונות, פתחה ממשלת גאנה בתכנית להתמודדות עם השיטפונות הגוברים. המדינה מפנה ביוזמתה תושבים שהקימו בתים על גדות הנחלים, והורסת את הבתים עצמם. כל זאת לא רק כדי להציל את התושבים, אלא גם מתוך הערכה שהבנייה הצמודה לנחלים מעצימה את השיטפונות. מובן שהאירוע מלווה בחילוקי דעות ערכיים וגם חומריים על זכויות הפרט, אופן הפינוי, גובה הפיצוי וכו'. מסתבר שהיערכות והסתגלות למשבר האקלים היא לא רק שאלה של משאבים, אלא לא פעם גם שאלה של ערכים.
סוג של היערכות מקדימה אפשר למצוא אפילו בבנגלדש. הגיע לעיוני דו"ח שכתב איש הכנסייה הנורווגית הנמצא בשליחות בבנגלדש. הדו"ח עוסק בהשפעות שינויי האקלים על המדינה ובהיערכות הנדרשת מכך. בנגלדש היא מדינה ענייה וצפופת אוכלוסין (מעל 150 מיליון איש ואישה) שתהיה מהסובלות הראשונות משינויי האקלים כתוצאה מההתחממות הגלובלית. אתם כבר מכירים את זה: המדינות המתפתחות העניות יהיו הראשונות שישלמו את המחיר על המעשים של המדינות העשירות המפותחות. תושבי המדינה כבר חווים, ויחוו ביתר שאת, התחממות כללית ותקופות של טמפרטורות קיצוניות חמות וקרות, פחות גשם בתקופות שהוא נדרש לחקלאות, ויותר גשם בתקופות שהוא מביא לשיטפונות, סופות טורנדו וצקלון עוצמתיות יותר, עליית מי ים שתעתיק יישובים ותמליח מי שתייה, והפשרת יתר מקרחוני ההימלאיה, שתשפיע על המחזור ההידרולוגי.
בדו"ח עצמו שורה של המלצות טובות ומפורטות להסתגלות: היערכות מקדימה לשינויים ולאירועי האסון (שיטפונות וכו') בתחומי החינוך, הקהילה, הכלכלה, הבריאות, החקלאות והפיתוח הסביבתי. מה שעצוב הוא שכלל לא ברור שיישום מלא של ההמלצות יספיק. לפי התחזיות, ההתחממות הגלובלית הולכת ומואצת, ותנאי הפתיחה בבנגלדש – המצב הכלכלי, המאפיינים הסוציו-דמוגרפיים והתנאים הגאוגרפיים – אינם מבשרים טובות. אם צודקים המדענים, אז ייתכן שהמאמצים לא יעזרו כלל.
כשחושבים על הזרימה המוגברת בנהרות ועל עליית פני הים, לבי יוצא אל האוכלוסייה במצרים (ראו פוסט קודם כאן) או וייטנאם (ניתוח של השפעת עליית פני הים על דלתת המקונג מעלה צרור של צרות. מצד אחד העלייה במי הים, שמביאה לחדירה עמוקה יותר של מי ים מלוחים בתקופה היבשה, ומצד אחר עלייה בתדירות ובעוצמת השיטפונות וגם בעוצמת הפגיעה בחקלאות ובתשתיות בעת השיטפונות. עלייה של כמטר אחד בגובה פני הים תציף חצי מהדלתא, ותשנה לחלוטין את האיזון הסביבתי-אקולוגי באזור כולו), לאוכלוסיית החוף בבנגלדש ולתושבי האיים הקטנים, אוכלוסיות נחשלות בבסיסן שיהיו אלה שישלמו את המחיר על מעשיו של האחר. סקרנותי יוצאת במקביל אל הולנד. האם הולנד, מדינה שמרביתה נמצאת מתחת לפני הים, ערוכה טוב מכולם לעליית פני הים, ואולי להפך?
מסתבר שגם ההולנדים רצו לברר את זה. ועדת הדלתא הראשונה הוקמה בהולנד לאחר שיטפונות 1953, ולתשתיות שהוקמו בעקבותיה יש השפעה מכרעת על האופן שבו הולנד נראית ומתנהגת עד עצם היום הזה. הפעם, כדי להקדים תרופה למכה, הקימה ממשלת הולנד את ועדת הדלתא השנייה, לבחינת היערכות הולנד לשינויי האקלים, בדגש בעליית פני הים. הוועדה הגישה את המלצותיה ב-2008.
מעיון במסמכי הסיכום של הוועדה למדתי כי הבעיה בהולנד איננה רק בעליית פני הים. הזרימה המוגברת הצפויה בנהרות אירופה בחורף עלולה להציף בהולנד שטחים נרחבים, והזרימה המועטת הצפויה בנהרות אירופה בקיץ עלולה להחריף את בעיית חדירת מי הים המלוחים למקורות מי השתייה.
להולנדים יש שיטה סדורה, תוצאה של ועדת הדלתא הראשונה, לתכנון למצבי קיצון (בתלות בסבירותם ובהערכת הסיכון) ולא למצב הממוצע. להערכת הוועדה אפשר לתת מענה לשינויים מבלי לפגוע באיכות החיים בהולנד, על ידי חיזוק, הגבהה או שינוי האמצעים הקיימים. ההיערכות צריכה להתחיל לאלתר, והתקציב הנדרש הוא כ-1.5 מיליארד יורו לשנה.
אני מאחל להולנד בהצלחה מכל הלב, ולבי שב ויוצא אל החלשים שחסרים את הכלים, התקציבים והמודעות שיש להולנד, ולכן אינם נערכים באותה מידה. התוצאות לצערנו לא יאחרו לבוא.
לבלוג "קוד ישראלי – E's Blog" של ד"ר איתן ישראלי
Photo by S Baker, cc