סכנה אחת היא התלות הקיומית בדלק מאובן, שרובו מופק בארצות ערב – חיסרון אסטרטגי לישראל בשל מצבה הביטחוני.
סכנה שנייה היא שרפת הדלק המאובן, אשר בטווח הקצר גורמת לתחלואה עודפת ובטווח הארוך לשינויי אקלים. כמו כן, העלות הכלכלית הכרוכה בשרפה גבוהה ביותר.
עד לא מזמן היה קשה לדמיין שישראל תוכל להשתחרר בעתיד מהתלות המסוכנת בדלק מאובן, אך כיום חלק גדול מהטכנולוגיות שיאפשרו זאת מצוי בהישג יד.
אנו מצויים על פרשת דרכים: כמה צעדים אמיצים יאפשרו לנו פריצת דרך שבסופה תמצב עצמה ישראל כמובילה בעצמאות אנרגטית מקומית ובשימוש באנרגיה מתחדשת. מדובר בהחלטות חשובות שעל הרשויות המקומיות לקבל, ובעיקר בהחלטות ממשלה על חקיקה מתאימה, על תקצוב ועל השקעות במחקר, בפיתוח ובאכיפה. אם נדע לנקוט את הצעדים הדרושים – תוכל רשות מקומית להגיע למידה של עצמאות אנרגטית תוך שנים אחדות. כל זאת בעזרת התייעלות אנרגטית ויחידות לייצור אנרגיה מתחדשת שימוקמו הן על מבני ציבור והן על מבני מגורים. הדבר יביא לחיסכון של עשרות אחוזים בפליטת גזי חממה, וחשוב לא פחות – לירידה בתחלואה ולחיסכון כלכלי בטווח הארוך. רשות מקומית שתנקוט צעדים אלה ואחרים תוכל להזניק את רמת החיים של תושביה.

כיום, למרות המודעות הגוברת לנושאי הסביבה, ישראל עדיין מפגרת בהכרת חשיבות הנושא הסביבתי ובקידום טכנולוגיות ועסקים בתחום. בערים בישראל חיים למעלה מ-90% מתושבי המדינה; הערים הן איי חום עקב צריכת האנרגיה שלהן ופליטתה. בנייני מגורים למשל צורכים כ-45% מייצור האנרגיה בעולם, יותר מצריכת האנרגיה של התעשייה. תל אביב לדוגמה נמצאת במקום הלא מכובד של אחת מעשר הערים המזוהמות בעולם כשהגורם המרכזי לזיהום היא מערכת התחבורה. בחישוב סכמתי, ישראל פולטת פי שלושה גזי חממה מהפליטה הממוצעת העולמית פר נפש. המדינה לא עומדת ביעדי ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות שהחליטה עליהם הממשלה בשנת 2002. על פי רוב התרחישים המקובלים בנוגע לשינויי אקלים בעשרות השנים הקרובות, יהיה רובו של המזרח התיכון מדברי, וכושר הייצור החקלאי של ישראל צפוי להיפגע.

הצורך במהפכה אמיתית

על מנת להביא לשינוי ולעמוד ביעדים שאפתניים (מעל 20% חיסכון באנרגיה ובהפחתה בפליטות עד שנת 2020) יש צורך במהפכה אמיתית. החלפת נורות הליבון לנורות בעלות יעילות אנרגטית גבוהה – צעד חשוב אך לא מספיק. צריך לשנות את ניהול תשתית האנרגיה ברשות המקומית. החלטה כזאת יכול להוביל רק ראש רשות בעל חזון וראייה ארוכת טווח, אשר יסחף אחריו את דרג ההנהלה ואת אנשי המקצוע ברשות. זהו צעד לא פשוט, ראשי הרשויות צריכים לעמוד בלחצים כבדים מבעלי אינטרסים שונים.

יותר מעשים – פחות דיבורים

כדי לגרום לשינוי אמיתי יש לעבוד קשה מאוד, עבודה סיזיפית ולא זוהרת. פקידי העיר צריכים לאסוף אינספור נתונים, להכין תכנית אב לחיסכון באנרגיה, להחליף מערכות קיימות ולהילחם על מכרזים ועל תקציבים. פעילות צנועה, אפרורית, שאינה נחשפת לאור זרקורי התקשורת; במסדרונות הכנסת לא מכירים אותה והיא אינה מלהיבה ומעוררת השתאות. עם זאת, יש לה השפעה ממשית, בניגוד לפעולות ראווה כמו החשכת העיר ב"שעת כדור הארץ".
לראש הרשות ולדרג ההנהלה יש כמה כלים היכולים לעזור לתהליך להתקדם בכיוון ובקצב הרצוי, לדוגמה: יישום תכנית להתייעלות אנרגטית, הכנת תכנית בניין עיר נושאית לבנייה משמרת אנרגיה, הוספת תנאים במכרזי תשתיות ובנייה, בנייה ושדרוג של מבני ציבור לבניינים ירוקים בהיבט אנרגטי, החדרת תכניות חינוך, מתן תמריצים (כמו: העלאת אחוזי בנייה, עידוד תחבורה ציבורית ותחבורה נקייה, נטיעת עצים) ועוד…

אמנת ההגנה על האקלים של השלטון המקומי

הרשויות הגדולות בישראל חתמו בשנת 2008 על אמנה להגנה על האקלים ולהפחתת זיהום אוויר, והתחייבו להפחתה של לפחות 20% בפליטות המזהמים עד שנת 2020. השלטון המקומי קרא לשאר הרשויות המקומיות בישראל, קטנות כגדולות, להצטרף למאבק זה.

פאנל סולרי בכל בית

לתושבים תפקיד חשוב ומשמעותי: על כולנו לנהוג בחיסכון ובצניעות ולעתים אף לשנות סדרי עדיפויות ואורחות חיים. יש לדעת שהמשאבים מוגבלים והמחיר של בזבוז האנרגיה גבוה עוד יותר ממחירי הדלק הגואים. זהו המחיר שאנו משלמים בבריאותנו והמחיר שצאצאינו ייאלצו לשלם עקב המחדלים של הדור שלנו ושל הדורות שקדמו לנו. אחת הפעולות שאפשר לנקוט היא התקנת תאים פוטוולטאיים על גג הבית, ובכך להפוך את הבית הפרטי למעין יחידת ייצור חשמל סולרי.
מי ייתן שהגברת המודעות והפעילות שיובילו הרשויות מקומיות בישראל הן שיגרמו לשינוי גישה בממשלה ולפריצת דרך בנושא עצמאות אנרגטית והפחתת פליטות מזהמים בערים בפרט ובמדינה בכלל, עצמאות שתביא גם לפריחה כלכלית וגם לאוויר נקי לנשימה. אסיים במאמר חז"ל מפרקי אבות ב' – "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל". כל מהפכה מתחילה בצעד קטן אחד ועלינו מוטלת האחריות לצעוד לכיוון הנכון.

מילכה כרמל היא יועצת סביבתית של מרכז השלטון המקומי