במשך שנים למדנו לנווט, לקרוא מפות, להתמצא במרחב ולזכור דרכים. ואז נכנסו לחיינו הטלפונים החכמים והתחלנו להשתמש באפליקציות ניווט כמו ווייז. ויתרנו על מפות הדרכים והניווט העצמאי, וההגעה ממקום למקום הפכה להיות קלה יותר. אבל האם בדרך ויתרנו גם על מיומנויות חשובות? והאם גם מבנה המוח שלנו משתנה כתוצאה מכך?

מחקרים שזיכו בשנת 2014 את חוקריהם בפרס נובל מצאו כי המוח שלנו מכיל מעין ג'י-פי-אס או "מפה פנימית" שעוזרת לנו לנווט ולהתמצא במרחב. על פי המחקרים האלה, תאי מוח ייחודיים הממוקמים באזור ההיפוקמפוס במוח ובקרבתו מסייעים לנו לזהות מקומות ואת מיקומנו במרחב. בנוסף לכך בעת ניווט קיימת פעילות מוגברת של האונה הקדם-מצחית של המוח, האחראית לתכנון, לבקרה ולקבלת ההחלטות ובעצם מסייעת לנו לבחור את המסלול הנכון.

מחקרים שהתפרסמו בתקופה האחרונה בדקו אם השימוש בתוכנות ובאפליקציות ניווט משפיע על פעילות הג'י-פי-אס המוחי שלנו. החוקרים בדקו פעילות מוחית של נבדקים בעת ניווט למקום לא מוכר, והשוו בין הפעילות המוחית של נבדקים שניווטו באופן עצמאי לפעילות המוחית של נבדקים שהונחו על ידי תוכנות ניווט. מהמחקרים עלה שרק בקרב הנבדקים שניווטו באופן עצמאי נרשמה פעילות מוגברת בהיפוקמפוס ובאונה הקדם-מצחית. אצל נבדקים שהונחו על ידי מערכות ניווט לא נמצאה פעילות מוחית דומה ונראה שבעת השימוש בהן המוח כמו כיבה את העניין שלו במסלול וברחובות שבדרך.

החוקרים מסבירים כי המפות הפנימיות שלנו והיכולת להתמצא במרחב נבנות באמצעות התנסות, תוך הישענות על זיכרון. נהגים שמשתמשים באפליקציות ניווט באופן קבוע מפחיתים את מידת ההתנסות. בכך הם מגבילים את התפתחות המפות הפנימיות שלהם והופכים תלויים יותר באמצעי ניווט חיצוניים. המחקרים מראים כי כאשר אנחנו מנווטים באופן עצמאי, ההיפוקמפוס מפעיל בקרה אחר ההתקדמות במסלול המתוכנן. כשאנחנו מסתמכים על מערכות ניווט חיצוניות, הבקרה העצמית שלנו על הדרך איננה מופעלת, ולכן כשיש טעות בניווט של מערכות הג'י-פי-אס, אנחנו אבודים יותר ומתקשים למצוא את דרכנו באופן עצמאי.

מבנה המוח שלנו מושפע מכמות הפעילויות וההתנסויות שלנו במשימות שונות. מחקרים שנערכו בעבר העלו, למשל, כי אזור ההיפוקמפוס של נהגי מוניות בלונדון שהרבו בפעילויות ניווט היה גדול יותר. כיום אזורי מוח שאחראים לניווט אצל אנשים שמשתמשים באופן קבוע בתוכנות ג'י-פי-אס אינם פעילים כבעבר ולכן מועדים להתנוונות. ממצאים חדשים ממחקרים בבעלי חיים ובבני אדם מראים הקטנה של האזורים האלה אצל המשתמשים בתוכנות ניווט. על פי החוקרים, ההקטנה וההתנוונות של אזור ההיפוקמפוס מדאיגות, שכן נמצא קשר בין היפוקמפוס קטן לסיכון להתפתחות מגוון מצבים לא רצויים ומחלות כמו אובדן זיכרון, אלצהיימר, דמנציה, דיכאון, סכיזופרניה ועוד.

כדי להמשיך ולשמר את המפה המוחית שלנו וכדי לא לאבד מיומנויות חשובות, מציעים החוקרים לשלב בין שימוש בתוכנות הג'י-פי-אס לניווט עצמאי. אפשר אולי להשתמש בג'י-פי-אס כשאנחנו צריכים להגיע במהירות ליעד מסוים, אבל לכבות אותו ולהתמצא באופן עצמאי בדרך חזרה. אפשר גם לוותר עליו כשאנחנו נוסעים באזורים מוכרים יחסית ולהשתמש בו בעיקר כשאנחנו נוסעים למקומות מרוחקים שאיננו עתידים בהכרח לחזור אליהם. כמו תמיד, גם כאן כדאי להשתמש בטכנולוגיה במינונים שיעזרו לנו לא ללכת לאיבוד, אבל גם לא יפתחו אצלנו תלות. שימוש מוגבל בתוכנות הניווט יעזור לנו לפתח את הג'י-פי-אס הפנימי שלנו וישמור על בריאותנו, גם אם יידרש לנו זמן רב יותר להגיע אל היעד.