עין חוּד (בערבית: מעיין השוקת) הוא מעיין קטן ונחמד מוקף עצי תאנה וזית. מעל למעיין נמצא מבנה אבן קטן ובראשו פתח. אנשי רשות הטבע והגנים סכרו את הפתח בסבכה, כדי למנוע מהרפתקנים להשתלשל לתוך בית המעיין. מי הנביעה זורמים לבית המעיין ולשוקת שלמרגלותיו בנקבה תת-קרקעית שאורכה כ-40 מ'. לבריכה קטנה ופתוחה. מסביב – טרסות ישנות ובהן עצי בוסתן, שנותרו מהכפר בית עטאב. הטרסות מונעות סחיפת קרקע ממדרונות ההרים. שיטה זו של שימור קרקע נהוגה בהרי ירושלים אלפי שנים.
על פי מחקרו של ד"ר צבי רון, כיסו טרסות 56% מנוף הרי ירושלים . זהו נוף המורשת של הרי ירושלים כבר אלפי שנים. זה אמנם איננו הנוף הבראשיתי של הרי ירושלים, שהיו מכוסים חורש לפני התיישבות האדם, אבל זהו נוף של מורשת תרבות. כאשר מבראים את החורש ורוצים לגדל גידולים חקלאיים, המדרגות הן האמצעי לשימור הקרקע מפני סחיפה, להגדלת השטח של האזור המעובד וליצירת תנאים מיטביים של לחות וחומרים אורגניים בקרקע.
בתקופות היסטוריות הגדילו הטרסות את כושר הנשיאה הכלכלי של הרי ירושלים, בעיקר אם גידלו בהן גידולים יקרי ערך כגון כרמי ענבים וזיתים. יש להניח שכאשר האוכלוסייה גדלה, גדל מספר הטרסות ואילו נטישת האזור הביאה לנטישתן ולחורבנן. כאשר הנביא יחזקאל מבקש להמחיש חורבן שיבוא על עם ישראל, הוא אומר "ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות" (יחזקאל לח 20). אין המחשה טובה מזו לתרבות החקלאות שנהגה בימי המקרא בהרי ירושלים.
קק"ל החלה בשימור טרסות עוד בשנות ה-50, כאשר העסיקה עולים רבים בעבודות ייעור והכשרת קרקע. לאחרונה ממשיכה קק"ל במפעל שימור הטרסות. בשיתוף עם הקהילה המקומית בעין כרם משקמת קק"ל טרסות בנחל עין כרם, תוך כדי שימוש בשיטות בנייה מסורתיות. בין הטרסות ניטעים עצי בוסתן.