אחת מהבעיות החמורות ביותר העומדות בפני ערים היא עליית פני המים – שכן רבות מהן בכל העולם שוכנות על חופי אוקיינוסים, ימים וגם נהרות. הנה הצצה לכלי שמדגים באופן מוחשי ביותר איך ייראו ערים שונות ברחבי העולם לו גובה פני המים יעלה ב-2 מ' – מה שלפי הערכות מקובלות צפוי במאה ה-22, אבל לפי חלק מהמודלים הנ"ל ייתכן כבר ב-2100. בעיה נוספת, הקשורה גם היא במים, היא סופות קיצוניות, שבשנים האחרונות הופכות שכיחות יותר ויותר. לפי מחקר חדש, בשל עליית פני המים שובר הגלים של ניו יורק יתגלה כלא יעיל ויוצף עקב סופות בכל ארבע-חמש שנים. כאשר שובר הגלים נבנה, באמצע המאה ה-19, ההנחה הייתה שסופות יובילו להצפות פעם ב-100–400 שנים – אך נתוני האקלים היום שונים לחלוטין והנחה זו כבר אינה תקפה. לדברי החוקרים, בשל עליית פני הים שמונה מתוך 20 רמות המים הגבוהות ביותר שנרשמו במאה האחרונה התרחשו אחרי 1990.
בערים אחרות, כמו שיקגו ובוסטון, שבהן התשתיות ישנות יותר, ההנחה שסופות עזות יכו פעם בעשור או יותר מתבדה כעת. באירועי הקיצון החדשים התשתיות קורסות: הביוב עולה על גדותיו ברחובות ובבתים ומסב נזקים רבים וסבל לתושבים.
גם העלייה עצמה בטמפרטורות מציגה קשיים חדשים לחלק מן הערים בעולם. עד השנים האחרונות תושבי לונדון כמעט לא נאלצו להתמודד עם ימים שבהם הטמפרטורה האמירה ל-30 מעלות ואף יותר, אבל מקרים כאלה נהיים תכופים יותר ויותר – והעיר לא ערוכה להתמודד עמם. הטמפרטורה ברכבת התחתית עולה, ולא בכל הקווים מותקן מיזוג אוויר; האוטובוסים הופכים לכבשן; והבתים כלל לא נבנו להתמודד עם חום. המבנים הגבוהים והצפיפות במרכז העיר הופכים אותה ל"חממה", ומצבה רע אף יותר מאזורים כפריים ואפילו מהפרברים שסובבים אותה.
אבל לערים אין רק צרות – יש להן גם פתרונות. למשל, הגדלת נפח האחסון של מי שיטפונות וסופות במערכות הביוב של העיר, הוספת פתחי ניקוז בכבישים, סלילת דרכים מחדש ואמצעים אחרים להתמודדות עם זרימת המים. פתרונות אגב עולים כסף – בעקבות הסופות איירין וסנדי ניו יורק משקיעה 20 מיליארד דולר במחסומים שמטרתם לעצור פרצי מים, בחיזוק התשתיות, בהרחבת שירותי החירום ועוד.מתוך הכרה בכך שחלק גדול משינויי האקלים נגרם עקב פליטות פחמן מעשה ידי אדם ושיותר ויותר אנשים מתגוררים בערים, בשיקגו הציבו יעדים לניצול יעיל של חשמל, מפתחים את תחומי האנרגיה המתחדשת ומצמצמים את זיהום האוויר המקומי. אפילו לסין, שעריה סובלות מזיהום חמור במיוחד, כוונות דומות. זאת ועוד, 40 הערים הגדולות המובילות לשינויי אקלים (C40 Climate Leadership Group
) הסכימו ביניהן לפעול בדרכים שונות שבהן הן יוכלו לתרום למיתון שינויי האקלים: שיפור יעילות תאורת הרחוב, נטיעת עצים, בנייה ירוקה, קידום תעשייה ירוקה, הפחתת הפסולת והטלת קנסות, מחזור, מעבר לדלק ביולוגי ועוד ועוד.
ומה בארץ? מרכז ידע להיערכות לשינויי אקלים בישראל הוציא דוח המלצות, ובו הוא ממליץ להגביר את ניטור המזהמים בתוך הערים ולמפות במדויק איי-חום עירוניים. במסמך הודגשה החשיבות של חינוך אדריכלים, אדריכלי נוף ומתכנני ערים כדי שיביאו בחשבון את שינוי האקלים וידאגו לנושאים כגון בידוד משופר של בניינים ויצירת שטחים פתוחים מוצלים למניעת תופעת איי-החום. וגם הערים הגדולות בישראל נרתמות למאבק – פורום ה-15 ושלוש עיריות גדולות נוספות חתמו על אמנת אקלים, שהיא גרסה מקומית לאמנה הבין-לאומית של ארגון ICLEI
להגנת האקלים. במסגרת אמנה זו התחייבו העיריות להפחית ב-20% את פליטות גזי החממה עד שנת 2020 וכן להפחית את זיהום האוויר בערים.
אנו רואים כי יותר ויותר ערים נערכות לשינויי האקלים ולחשש מעליית מי הים, מסופות וכו', לצד נקיטת צעדים להקטנת תרומתן לגזי החממה המביאים להתחממות הגלובלית. זהו שילוב של מאמצי עמידות (Resilience), של הסתגלות (Adaptation) ושל פעולות להאטת או עצירת ההתחממות. כפועל יוצא, בדרך כלל גם הסביבה העירונית המקומית משתפרת לרווחת התושבים, ובפרט בעיות זיהום האוויר בערים.