הר אטנה הענק נראה כמעט מכל מקום בסיצילה ומדרומה של איטליה, מתנשא בדד מעל לרמה של סלעי משקע ושל סלעים מטמורפיים. אטנה שוכן במקום גאוגרפי רגיש, מעל לנקודת המפגש של הלוח האפריקני עם הלוח הארו-אסיאני, מקום שמבטיח הכול חוץ משקט. ההר, שהחל להתפרץ לפני כ-600,000 שנה, נהרס ונבנה מחדש בשלל התפרצויות געשיות. מלבד שני הלועות הפעילים שבראשו פזורים בו כמה מאות של לועות שנמצאים כרגע במנוחה.
הר אטנה ומורדותיו משתרעים על פני כ-1,250 קמ"ר, קצת פחות מהגליל העליון הישראלי והגליל התחתון יחדיו. בשנת 1987 הוכרז ההר כפארק. גרעין הפארק, המוקדש כולו לטבע, משתרע על פני כ-190 קמ"ר, מסביב לפסגה. הגרעין מוקף באזור חיץ, המשתרע על כ-260 קמ"ר ומקיים פסיפס של חורשים, שדות לבה ושרידי חלקות של חקלאות קדומה.
באזור החיץ מגדלים כרמים ועצי פרי, בעיקר אגס, תפוח, זית ושקד. החקלאות היא חקלאות מדרגות מסורתית, שהשפעתה האקולוגית מועטה יחסית והיא מותירה שפע של מסדרונות אקולוגיים. העצים והגפנים שמגדלים כאן הם זנים ייחודיים להר, שצומחים ללא תוספת השקיה, ויש להם ערך רב כמקור גנים לטיפוח חקלאות הררית.
תופעה מעניינת הנפוצה בהר הם "איים" של צמחייה (מכונים בשם דָגָאלָה), ששרדו בין קילוחי לבה שזרמו ביניהם. בשטחים אלה אין מתירים לגדל חקלאות. החוק אוסר גם על כל פגיעה ביערות שצומחים בגרעין הפארק. באזורי החיץ הטיפול בעצים מוגבל לעונות שבהם בעלי חיים אינם מגדלים צאצאים. ממשק השמורה קובע שיש להשאיר את חלקי הצמחים המתים כחומר אורגני השייך ליער, אם כי בשל סכנת התלקחות שרפות נאלצים לפנות את החומר היבש.
הצומח בהר אטנה
הצומח בהר מושפע מהאקלים הים-תיכוני ומהפעילות הגעשית. אפשר לחלק את הצומח בצורה סכמטית לחגורות, בהתאם לרום מעל פני הים. כדי לא לסבך את התמונה, נציין בשם רק דוגמאות ספורות משלל 1,400 מיני הצמחים הצומחים בהר.
חגורת הבסיס (עד רום 1,450 מ'). כאן תמצאו יישובים ושטחים מעובדים. בחלקים הנמוכים של החגורה, במקום ששרד חורש טבעי, תגלו חורש ים-תיכוני יובשני עם הנציגה המוכרת והידועה אלת המסטיק. עד לרום 1,000 מ' שולטים מיני אלון ירוקי-עד, כמו בישראל, וברצועה העליונה של חגורה זו מופיעים מיני אלון נשירים. מעניינים מאוד הם יערות ערמונים, שהתפשטו מנטיעות עבר.
חגורת היער הים-תיכוני הררי (1,450 עד 2,100 מ'). בחלקים הנמוכים של החגורה תמצאו את העץ הנשיר אשור היערות, אחד הכוכבים של רשימה זו. במקומות הקרים יותר צומח שַדָּר אטנה, העץ השני שנרחיב עליו את הדיבור.
צומח הכרים הקוצניים (1,800–2,500 מ'). רום זה מאופיין בבני שיח קוצניים, בעלי ענפים גמישים, שיכולים לשאת משקל רב של שלג מבלי להיפגע. אחדים מהם יוצרים נוף של כרים קוצניים (כמו בחרמון). צמח המאפיין חגורה זו הוא מין של קדד (Astragalus siculus), שכבר משמו המדעי אפשר להבין שהוא אנדמי (בלעדי) להר אטנה. בחגורה זו תמצאו גם מין של ערער (Juniperus hemisphhaerica), מין "עץ" המשתרע על פני הקרקע.
חגורת צמחי החלוץ (עד רום 2,950 מ'). באזור שבו הצמחייה דלילה מאוד. בקצה העליון של חגורת הצמחייה הזאת רק מינים מעטים מסוגלים להתקיים, כמעט כולם צמחים אנדמיים להר אטנה.
מדבר וולקני (מעל 2,950 מ'). אזור חסר צמחייה. הרום הרב, ההרס המתמיד שמקורו בהתפרצויות געשיות והגזים הנפלטים מהלועות הפעילים אינם מאפשרים לצמחים להתבסס.
אל האשור הגדול
בהר אטנה העצים מתקיימים במצב שבו הם צריכים להתבסס בכל פעם מחדש בלבה ובטוף הזורמים מהלוע. במשך ההיסטוריה שימשו יערות הר אטנה מאגר של עץ לבניית ספינות ולשימושים רבים נוספים. בתנאים כאלה קשה לפתח ציפיות לעצים גדולים במיוחד. והנה, פרט אחד של אשור היערות שובר את ההיגיון הזה.
בראש סלע, ליד מעיין דל שנובע מתוך מבנה אבן קטן, צומח עץ האשור הנהדר שלנו. מתוך רשת סבוכה של שורשים מעוצים, גלויים בחלקם, מתרומם גזע מפוצל לשניים בכיפוף אלגנטי. הקפו, על פי הערכה, כ-6 מ'. הענפים המסתעפים מהגזע יוצרים נוף נהדר ורחב, שמביא את העץ לגובה כ-15 מ'. ייתכן שהעץ הזה טופח ונשמר במשך השנים על ידי תושבי האזור כדי שיעניק מצלו לבאי המעיין.
באירופה, ייאמר מיד, יש עצי אשור גדולים יותר. אשור היערות (Fagus sylvatica), עץ נפוץ באירופה הממוזגת מספרד ופורטוגל עד צפון טורקיה, הוא עץ גדול, שעשוי להגיע בתנאים טובים לגובה 50 מ'. אבל בכל זאת, יערות האשור הצומחים בהר אטנה מחזיקים ברוב חוצפתם לפחות שני שיאים משלהם. ראשית, אלה הם עצי אשור היערות הדרומיים ביותר בעולם הצומחים בר. ושנית, הם גם אלה שצומחים ברום הרב ביותר. האשור המפואר שלנו צומח ברום 1,500 מ' בערך, אך יש לו חברים שמטפסים עד 2,400 מ' מעל פני הים. בגלל הקור והרוח העזים עצים נאלצים להסתפק בממדים של שיח. ענפיהם הנוגעים בארץ מצמיחים שורשים ואלה נותנים עוד קצת סיכויים לשרוד.
ליער האשורים בהר אטנה יש חשיבות רבה מבחינה גנטית ואקולוגית. זוהי אוכלוסייה הצומחת בבידוד מלא מאז תום תקופת הקרח האחרונה, לפני כ-10,000 שנה. יש להניח שכאשר האקלים היה קר יותר, יערות האשור היו נפוצים מאוד בהר והעצים שצומחים כיום בהר הם רק שריד לאותם ימים רחוקים.
אל יער עצי השדר בהר סרטוריוס
הר סַרטוֹריוּס (1,700 מ' בערך) שוכן במדרון הצפוני של הר אטנה. ההר מנציח בשמו את הגאולוג סרטוריוס פון ואלטרסהאוזן (1807–1876), ממחברי אטלס האטנה הגדול, הממפה וממיין את את קילוחי הלבה של ההר.
כאן אפשר לשוטט מסביב לשני לועות געשיים רדומים, שנוצרו בהתפרצות שהתרחשה בשנת 1865, ולחזות במצע וולקני טרי, שצבעו שחור כהה עד אדום.
אי-אפשר להתבלבל בזיהוי עצי השדר, בוודאי לא כשהם בשלכת. סימן ההיכר הברור שלהם הוא הצבע הלבן והמבהיק של גזעיהם. הגדולים שבעצים מגיעים לגובה של כ-8 מ'. מיני הסוג שַדָּר (B
ethula) נפוצים מאוד ברחבי אירופה ואסיה. העצים האלה עמידים מאוד לקור ועל כן הם מגיעים צפונה עד גבול הטונדרה וקרוב לגבול היער בהרים. בתנאי קיצון אלה הם לובשים צורה של שיח שרוע.
העניין הוא שעצי השדר בהר אטנה אנדמיים להר הזה בלבד, ואי אפשר למצוא אותם בשום מקום אחר בעולם. השדר ממלא כאן תפקיד חשוב כעץ חלוץ ביער, וכראוי לתפקידו זה הוא צומח בקרקעות טריות, שאך זה נוצרו, ובמקומות פתוחים לשמש, בעיקר במדרון המזרחי של ההר ברום של עד 2,100 מ'.
זהו סיפורו של הצומח על הר אטנה. אך לא בטוח שאפילו צמחייה זו, שמפגינה עמידות מופלאה מול תנאים קשים שכאלה, חסינה בפני שינויי האקלים. ועכשיו נשאלת רק שאלה אחת: אם העצים והצמחייה המרשימה של ההר, שמחזיקה מעמד מול איתני הטבע, תשרוד גם את שינויי האקלים הצפויים לנו מיד האדם.